ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
בולימיה נרבוזה
שאלה:
אני בת 42, נשואה ואם ל- 3ילדים מתבגרים. אני מנהלת משק במוסד גדול. בגיל שנה אומצתי על ידי זוג מבוגרים עמידים שלא היו להם ילדים משלהם. אבי המאמץ נפטר כאשר הייתי בת 3. אמי תמיד הייתה ביקורתית כלפי. היום היא עצמה מאושפזת במוסד סיעודי.
רוב הביקורת שלה תמיד הייתה על כך שאני אוכלת יותר מדי .אני התפתחתי מוקדם מאוד. בביה"ס הייתי גבוה מכל הבנים והבנות. היו לי פנים יפות מאוד אבל הגוף שלי היה כמו של אישה בוגרת ושמנה מאוד. כל הילדים לעגו לי על איך שאני נראית, אבל הבנים היו מנסים למשש לי את החזה, שהתפתח אצלי לממדים ענקיים .
בגיל 19 התחתנתי עם בעלי, שנמשך לגוף השמן שלי, ועוד יותר מכך לכסף ולרכוש של אמי הקשישה. היום בעלי, שהוא בשלוש שנים מבוגר ממני, נראה מצוין. הוא קבלן מצליח בזכות הכסף שלי.
מהר מאוד נמאס לו ממני, והוא מתייחס אלי בזלזול. הוא קורה לי פרה שמנה, ולא מתקרב אלי שנים. כולם יודעים שהוא מסתובב עם בחורות צעירות, והוא אפילו לא טורח להסתיר זאת ממני. מאז גיל ההתבגרות אני מקיאה וזוללת ומקיאה.
לפני 10 שנים עשיתי ניתוח קיצור קיבה, אבל בהדרגה חזרתי לזלול ולהקיא והמשקל חזר לקדמותו. היום עם הגובה שלי 176 ס"מ - אני שוקלת 120 ק"ג. השיניים שלי נרקבו, ואני שונאת את עצמי ואת החיים שלי .
אני מאוד מצליחה בעבודה שלי ועוזרת לכל מי שפונה אלי. אבל אני ממשיכה לחיות רק בגלל הילדים שלי שהתפתחו יפים ,חכמים, גבוהים ובעקר רזים. אני פוחדת שכאשר הם יעזבו את הבית, לא יהיה שום דבר שבשבילו יהיה שווה לסחוב את הגוף המגעיל שלי על פני האדמה.
תשובה:
המכתב שלך מאוד מדאיג. את נשמעת כאדם שמגיל צעיר, לאור ההיסטוריה של החיים שלך, לא קיבל, ולכן גם לא הפנים הערכה לקיומו, לגופו וליופיו. את מעבירה תחושה של ייאוש ושל ריק ,בדיוק מהמקום שאדם שטופל כראוי על ידי הוריו בילדות משדר ביטחון והערכה עצמית .
ללא ספק הזלזול של בעלך כלפיך גם משקף, אבל גם מחזק את היחס שלך כלפי עצמך. כנראה בכוחות נפש האחרונים שלך את מצליחה לתת לילדים שלך ולעבודה את מה שכל כך חסר לך.
את זקוקה לטיפול מקצועי משולב, שיוכל להתייחס גם למצב הדיכאוני שלך, גם למצב הגופני שבוודאי נפגע משנים של זלילה-הקאה. כמו כן הטיפול חייב להתייחס גם למצב הפסיכולוגי הפנימי שלך, וגם למערכת המשפחתית - זוגית. רצוי שכל הטיפול יהיה מרוכז בידיים של מטפל אחד שבקיא ובעל ניסיון בכל התחומים הללו.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
אחות בולימית
שאלה:
אני בן 28, גר עם ההורים. מדאיג אותי מה שקורה לאחותי הקטנה. היא בת 23, ושמתי לב שהיא אוכלת המון. גם בין הארוחות היא כל הזמן זוללת חטיפים, גלידה ,עוגיות. היא בכלל לא שמנה. הייתי אומר שהיא חתיכה.
לאחרונה התברר לנו שאחרי שהיא זוללת "בלי הכרה", היא נכנסת לשירותים ומקיאה הכול. ניסיתי לדבר איתה. בהתחלה היא הכחישה, אמרה שהיה לה קלקול קיבה, אבל אחרי כמה פעמים שתפסנו אותה - היא הודתה.
דרשנו הסבר למעשיה, אך היא רק בוכה ונסגרת עוד יותר. האם כדאי לשמור עליה שלא תקיא או לעזוב אותה שתעשה מה שהיא רוצה?
תשובה:
אם ההתנהגות שאתה מתאר - אכילה בכמויות ואחר כך הקאה בשביל להיפטר מקלוריות עודפות - חוזרת על עצמה כדפוס התנהגות קבוע, מדובר, קרוב לוודאי ,בהפרעת אכילה שנקראתBulimia Nervosa (B.N.) או – בולימיה .
משקל נורמאלי לא צריך להטעות, היות שרוב הסובלים מההפרעה לא סובלים מעודף משקל .בנוסף להקאה, אנשים שסובלים מבולימיה משתמשים לפעמים לרעה בתרופות משלשלות ותרופות מדכאות תיאבון שמכילות חומרים ממריצים.
כל הדפוסים הללו גורמים לנזקים רציניים לגוף ולנפש. הקאה של שלוש פעמים בשבוע או יותר יכולה לגרום לשינויים קשים בהרכב הדם עם השפעות מסוכנות על קצב הלב. תרופות ממריצות עלולות להביא להתמכרות, הפרעות שינה, התפתחות של פרנויה או מצב פסיכוטי.
לא ניתן לגרום לשינוי בהתנהגות אצל אדם הסובל מ - B.N.על ידי שכנוע או כפייה. ניסיון לתפוס ולהוכיח יכול רק לגרום לקרע במשפחה ,להחמרת המצב אצל הסובל, להחרפת דיכאון, שברוב המקרים מלווה את הפרעת אכילה, להחרפה של בעיות נפשיות אחרות ואפילו להתאבדות.
בני משפחה צריכים להפעיל את כל הרגישות וההבנה כדי להביא את הסובל לבדיקות רפואיות כלליות, ואחר כך להתייעצות עם פסיכיאטר. שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה יכולים להביא לשיפור במצב.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
תמיד מאחר
שאלה:
בננו בן 25 נפלט ממספר מקומות עבודה. בעבר היו לו בעיות משמעת בצבא, והמורים היו מתלוננים עליו בבית הספר. כל זה בגלל שהוא תמיד מאחר. האם יכול להיות שהוא סובל מאיזה שהיא בעיה נפשית? האם יש טיפול לתופעה כזאת?
תשובה:
נטייה לאיחורים כרוניים - זו תכונה שיכולה להיות ביטוי למצבים נפשיים שונים. גם הסיבות לאיחורים יכולות להיות שונות.
אנשים שעוצרים בתוכם כעסים רבים ולא מעיזים לבטא אותם ישירות,יכולים לבטא אותם במשיכת זמן, העמדת מכשולים לעצמם, אי ביצוע המשימות בתירוצים שונים ואיחורים כרוניים. בשפה המקצועית - זה ניקרא Passive Aggressive Personality.
למרות שזו אבחנה מיושנת, והיא לא כלולה בקלסיפיקציות האחרונות של מחלות נפש, בחיי היום - יום ובעבודה קלינית פוגשים אנשים שאצלם התכונות הללו בולטות מאוד ופוגעות בתחומים שונים של חייהם כמו תעסוקה, יחסים בינאישיים, ויחסים אינטימיים.
איחורים כרוניים יכולים להיות הדרך שבה אנשים עם הפרעת אישיות גבולית Borderline Personality Disorder מחיים את הקונפליקט שלהם עם דמויות סמכות. כך למשל, חלק מהם תמיד מאחרים לפגישות טיפוליות שלהם.
אנשים עם תסמונת כפייתית - Obsessive Compulsive Disorder בדרך כלל מאחרים לכל מקום היות והם חייבים לבצע טקסים שונים בעשיית צרכים, רחיצה, הלבשה, אכילה, נסיעה וכו'..
במקרים קיצוניים של פחד מהצלחה, אנשים מסוימים מארגנים לעצמם בצורה בלתי מודעת איחורים כדי להכשיל את עצמם בהתקדמות בעבודה, לימודים, ויחסים עם אנשים שהם אוהבים .
במקרים אחרים נטייה לאיחורים יכולה להיות אחד הסימפטומים של דיכאון, היות ובדיכאון כל התהליכים, מנטאליים ומוטוריים - מתרחשים כמו בהילוך איטי.
קבוצה אחרת של אנשים שמאחרים - הם אנשים שלא סובלים ממחלת נפש ספציפית, אבל לא יודעים לארגן את עצמם ואת זמנם.
הטיפול בבעיה של איחורים שונה בהתאם לסיבה שמביאה לתופעה זו ולאופי הספציפי של כל אדם שסובל ממנה. אם הבעיה קיימת זמן רב, חוזרת על עצמה ופוגעת בתחומי חיים שונים, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי לצורך אבחון הבעיה ובניית תוכנית טיפול מתאימה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
