ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
על הגוף ועל הנפש
שאלה:
אני בן 52 ונמצא בטיפול באחת המרפאות לבריאות הנפש שנים רבות ,טיפול שהתחלתי שהייתי מעורב בתאונת דרכים בדרך לעבודה. בשנים הללו טיפלו בי פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים .
פסיכיאטרים נתנו לי תרופות, ופסיכולוגים ועובדים סוציאליים ניסו לדבר איתי. המטפלים שלי התחלפו כל כך מהר שאני אפילו לא זוכר את שמותיהם של כמה מהם.
המצב שלי עדיין "על הפנים". אני לא מרגיש טוב ולא עובד למעשה כל השנים האלה .אני ממשיך לבקר במרפאה רק בגלל שמפעם לפעם אני צריך אישורים רפואיים.
אבל השאלה שלי היא אחרת. אם אני נפגע פסיכולוגית כפי שטוענים הפסיכולוגים, למה אני צריך תרופות פסיכיאטריות? ואם הפגיעה היא ביולוגית, כפי שטוען הפסיכיאטר שנותן לי תרופות, אז בשביל מה כל השיחות האלה שהם קוראים להן פסיכותרפיה?
תשובה:
השאלה שלך מצוינת. אתה נוגע בכמה בעיות ייסוד שלא בטוח אם ניתן למצות אותן בכמה שורות קצרות. אפשר לחלק את הפנייה שלך לכמה תת נושאים:
- תהליכים נפשיים, טראומה נפשית - עניין פיזי או פסיכולוגי?
- מה הוא הטיפול הנכון?
- טיפול מול פיצוי
חשיבה, רגשות, חלומות ופנטזיות מתרחשים באיבר פיזי מוחשי בגוף - שהוא המוח. המוח גם קולט ומעבד את כל האינפורמציה שאדם מקבל דרך חמשת החושים מהסביבה החיצונית במשך כל החיים שלו.
האינפורמציה הזאת לא רק מעובדת על ידי המוח, אלא דרך תהליכים פיזיולוגיים מורכבים הופכת לרקמת המוח עצמו. כל האינפורמציה החדשה מעובדת על סמך שינויים שהמוח עבר על ידי התנסויות קודמות.
המוח לא רק מעבד אינפורמציה, אלא דרך שתי מערכות העצבים - רצונית ולא רצונית - משפיע על ההתנהגות ועל התפקוד של האדם בסביבה שבה הוא חיי. יתרה מזאת, המוח משפיע על כיווץ והרחבה של כלי דם, קצב פעילות הלב והמעיים, טונוס שרירים, וההרגשה כללית.
כפי שאתה רואה הקשר בין הגופני והנפשי הוא דינמי ,וניתן להגיד שכל מה שנפשי - הוא גופני, וכל מה שגופני - הוא נפשי .
כאן אנחנו עוברים לסוגיה של הטיפול. חלוקה לטיפולים ביולוגיים ,כלומר תרופות, ולטיפולים פסיכולוגיים - שיחות - היא חלוקה מיושנת שלא משקפת את רמת הידע וההבנה הקיימים כיום.
היום ידוע שפסיכותרפיה, כמו כל למידה, גורמת לשינויים ביולוגיים במוח וטיפול תרופתי, כאשר ניתן בצורה מושכלת ורק במקרים שיש צורך בכך, מאפשר ללמידה הזאת להתרחש. לאור זאת, כמובן שעדיף שהמטפל יהיה בקיא גם בטיפולים ביולוגיים וגם פסיכולוגיים.
הטיפול אצל פסיכיאטר שעבר הכשרה בשיטות שונות של פסיכותרפיה עדיף על חלוקת הטיפול בין שני מטפלים - אחד שלא מבין בפיזיולוגיה, רפואה ותרופות, ושני שלא מבין בתהליכים הנפשיים ולא הוכשר בפסיכותרפיה. לעתים גם אין להם זמן לדבר זה עם זה על הטיפול ועל המטופל.
כמובן שתחלופה דחופה של המטפלים פוגעת ביעילות הטיפול בדרכים שונות. העובדה שאתה ממשיך את הטיפול רק בגלל האישורים מעידה על כך שאיבדת אמון בטיפול ומוטיבציה לשפר את המצב.
במקרים שניתן, עדיף לסיים את תהליכי הפיצוי מהר ככל האפשר ולרכז את הכוחות בטיפול ושיקום. כאשר זה לא ניתן, המטפל והמטופל חייבים לעבוד בטיפול על הנושא של פיצוי, כך שזה לא יפגע בסיכוי של המטופל להשתקם.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
פרנויה במקום עבודה
שאלה:
אני אחראית על מספר עובדים ועובדות בחברה גדולה. כולנו עובדים מאוד קשה, והדרישות מאתנו גבוהות מאוד. לפני כמה ימים עובדת אחת התפרצה עלי. היא האשימה אותי בכך שאני עוקבת אחריה, מדווחת עליה לממונים, רוקמת עם עובדים אחרים קנוניה נגדה, מנסה לגרום לה להתפטר.
ההאשמות מאוד פגעו בי. בכיתי בבית חצי לילה. אני מאוד כועסת. האווירה במחלקה מאוד מתוחה. מה עושים עם העובדת כזאת? אולי היא צריכה טיפול נפשי?
תשובה:
הסוגיה שאת מעלה מורכבת ביותר. כמובן שקיימת אפשרות שהעובדת שהתפרצה אליך לא יציבה נפשית, חשדנית, אולי אפילו בצורה חולנית. ייתכן גם שכל ההאשמות שהיא מטיחה בך לא מבוססות על עובדות.
עם זאת צריך לזכור שהבריאות הנפשית של העובדים תלויה מאוד באווירה שקיימת בארגון.
גורמים שונים משפיעים על האווירה בארגון. ביניהם היחס של הארגון כלפי ארגונים אחרים שהוא כפוף אליהם, והארגונים שכפופים לו, אם קיימים כאלה, האישיות של המנהל או של בעל הבית, היחס של המנהל לכפופים לו.
אישיותו של המנהל ואישיותם של העובדים בכל דרגות האחריות נבנתה בהשפעת גורמים גנטיים, משפחות המוצא שלהם, התנסויות בחיים. האינטראקציות בין כל אלה נותנת את סך הכול של האווירה בארגון.
אם האווירה היא של חשדנות, ניצול, איפה ואיפה, חוסר פתיחות, תחרות בלתי הוגנת - קיימת אפשרות שאצל עובדים מסוימים, למשל כאלה שיש להם נטייה טבעית לחשדנות או כאלה שנמצאים במקומות המועדים לפורענות בארגון, יופיעו תגובות פרנואידיות.
במקרה כזה, גם אם לא עקבת למעשה או דיווחת באמת, התחושה של העובדת משקפת, אולי בצורה מוגזמת, את האווירה הכללית במקום העבודה.
במקומות עבודה, בהם קיימת מדיניות מוצהרת של מעקב אחרי שימוש באינטרנט או מצלמות מעקב אחרי העובדים - ההנהלה חייבת לפעול במודע ליצירת אווירה שמנטרלת את תחושת החשדנות וחוסר האמון. כמו שאת רואה - הנושא לא פשוט כלל. כמו שאומרת בדיחה פסיכיאטרית "זה שאני פרנואיד - לא אומר שלא עוקבים אחרי".
ייעוץ מקצועי שמתייחס גם לאספקטים הקליניים של העובד היחיד וגם לדינאמיקה של הארגון יכול לעזור בהתמודדות עם הבעיה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
הגיע הזמן לדבר על זה
ד"ר מרק רויטמן - 1999
בכל פעם שמתפוצצת פרשה חדשה של קשר מיני בין מטפלים ומטופלים אני חש בוש ונכלם. קשה לי לתאר שמטפל, שהוכשר לעסוק בפסיכותרפיה, מסוגל להיכשל ב- א'-ב' של המקצוע ולמעוד אל תוך מלכודת של מגע מיני עם המטופל.
הבעיה היא - שרבים מאלה העוסקים בתחום - לא הוכשרו לעסוק בפסיכותרפיה, אלא לקחו לעצמם, בהיעדר חוק ותקנות, זכות להתעסק בנפש של בני אדם.
תחום הפסיכותרפיה הוא תחום התמחות נפרד הדורש הכשרה מיוחדת רבת שנים. מועמדים נבחרים, יחידי סגולה, פסיכיאטרים בעלי ותק וניסיון, פסיכולוגים בעלי תואר שני ושנים של ניסיון, עובדים סוציאליים בעלי תואר שני וניסיון עבודה של שנים מתקבלים לבתי הספר לפסיכותרפיה של האוניברסיטאות - כמו בית ספר לפסיכותרפיה של אוניברסיטת ת"א - הוותיק בארץ, או המכון לפסיכואנליזה.
הבודדים שהתקבלו מתחילים הכשרה רבת שנים ( 6-10 שנים ויותר) של לימוד תיאורטי ,עבודה טיפולית תחת הדרכה צמודה של טובי המטפלים, ושנים של טיפול אישי - אינדיווידואלי וקבוצתי למטפל עצמו.
ההכשרה האינטנסיבית והממושכת הזאת נותנת לבעל מקצוע כלים וידע להתמודד עם המצבים הבלתי אפשריים שנוצרים בחדר הטיפולים.
בסיטואציה הטיפולית המטפל תוך שניות הופך למושא תשוקות, שנאות וכמיהות של המטופל.
מי שלפני עשר דקות או שתי פגישות היה אומר: "אתה כמו אלוהים בשבילי, אתה כמו אימא שלי", מטיח במטפל: "אתה עשית לי את כל הבעיות, לפני שבאתי אליך הייתי בריא", או "אתה מטפל בי רק בגלל הכסף שאני משלם לך. תוכיח שאכפת לך ממני - תטפל בי ללא תשלום", או "היה לך פעם מיקרה כמוני? אם אתה רוצה להמשיך לטפל בי תשלם לי". או חולה שאיחר ב - 42 דקות מוציא מחשב כיס, ועם חיוך סדיסטי רושם צ'ק עבור 18 דקות של טיפול .אלה רק דוגמאות מעטות ממגוון בלתי נדלה של רגשות אנושיים המתרחשים בעוצמה אדירה בחדר הטיפולים .
כמובן שמנגד לביטויים הרגשיים של המטופל כלפיו, חש המטפל ברגשות חזקות משלו.
שנים של הכשרה, טיפול אישי, הדרכה וניסיון, מנחות את המטפל לנצל את הסערות הרגשות המשותפות הללו לטובת הטיפול והמטופל.
זה נכון שהדחף הראשוני שלי כלפי הבחור שרשם לי צ'ק עבור 18 דקות של טיפול היה לזרוק אותו מהקליניקה, אבל המומחיות שנרכשה בשנים של לימוד, הדרכה וטיפול אישי אפשרו לי לראות מעבר לפגיעה המיידית, ולהשתמש במצב כמנוף להבנה ושינוי אצל המטופל.
כמו כל האמוציות האנושיות ,גם תשוקות מיניות עזות מכל הסוגים מופנות כלפי המטפל. למשל מטופל שבעצמו היה קורבן לניצול מיני יעשה הכול כדי לפתות את המטפל.
כך למשל, אישה צעירה ויפה שעברה ניצול מיני בגיל צעיר, שסבלה מחרדות ופחדים קשים שריתקו אותה אל ביתה ,עם בעיות קשות בתחום המיני, פיתחה אלי תשוקה עזה. במשך חודשים היא הייתה מגיע בלבוש פרובוקטיבי, מספרת לי את הפנטזיות המיניות שלה כלפי ומבקשת ממני לממשן:" דוקטור, אני אף פעם לא עשיתי את זה, אבל איתך אני מוכנה", או "בוא נעשה את זה על הספה שלך או על השולחן", או "טוב, אם אתה לא רוצה, אז רק תיגע לי בחזה. מה החזה שלי לא יפה"?
המומחיות של המטפל היא לא ליפול לתוך מלכודת הפיתוי, וגם לא להקל על עצמו על ידי קיצור דרך על ידי דחיית המטופל או אזהרה שהיחסים בין מטפל למטופל אסורים.
עיבוד וניתוח המתרחש בחדר, קישור בין המתרחש בחדר עם העבר הרחוק והקרוב שלה, עם עולמה הפנימי: חלומותיה, פנטזיות ופחדים שלה, הקשר בין עולמה הפנימי עם בחירת בן זוגה עם ההיסטוריה המשפחתית משלו, יחסיה עם ההורים והאחים שלה, יחסיה עם הילדים המתבגרים שלה והקשר של כל זה לבעיות המיניות והפחדים והחרדות שלה - כל זה בסופו של דבר הביא להשתחררות שלה מפחדים ומחרדות, ליציאה מהבית ולחזרה לעבודה ופיתרון של בעיות זוגיות ומיניות במסגרת המשפחתית.
פסיכיאטר, פסיכולוג, או עובד סוציאלי שלא הוכשר במדע ובאומנות של פסיכותרפיה, ובכל זאת מתעסק בתחום כל כך רגיש וכל כך מסוכן בידיים לא מיומנות - הוא כמו אדם שלא הוכשר לכך ינסה לפרק פצצות או מוקשים, או להטיס מטוס. תוצאה לכך יכולה להיות רק הרת אסון.
בעיה נוספת של היעדר חוק פסיכותרפיה ותקנות המסדירות הרשאה להתעסק בנפש של בני אדם - היא שמטפלים מסוימים מנסים לעשות קיצור דרך - במקום להיכנס לתהליך ארוך וקשה של הכשרה בפסיכותרפיה, ואחר כך להתמחות בתחום ספציפי כלשהו, הם עושים קורסים שטחיים ומקוצרים בטיפול מיני, טיפול משפחתי, טיפול בתנועה ואומנויות, טיפול התנהגותי וכו' - קורסים שנועדו להשלמה, ולא במקום הכשרה בסיסית רבת שנים. על סמך קורסים מקוצרים אלה ,הם מכריזים על עצמם כמטפלים מיניים, מטפלים באומנות, מטפלים משפחתיים, מטפלים בילדים וכו.'
מה גורם לרופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, יועצים למיניהם שלא הוכשרו במקצוע פסיכותרפיה ,להיכנס לשדה מוקשים זה? האם זו חמדנות לשמה, או אולי פירצה בגדר החוק או אולי בהיעדר ידע, חוסר מודעות לכך שלא מדובר ברווחים קלים? כנראה כל הגורמים האלה .
הגיע הזמן שגם לציבור יהיה ברור, וגם שהחוק יגדיר זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים - שבדיוק כמו שלא יעלה על הדעת של אף אחד שרופא שלא הוכשר להיות מנתח לב - יבצע ניתוח לב, כך רופא, או פסיכולוג, או עובד סוציאלי שלא הוכשרו הכשרה מלאה במקצוע פסיכותרפיה - יהיו מנועים מלעסוק בה .
אני רואה גם מטפלים שעוסקים במקצוע הפסיכותרפיה ללא הכשרה ומנסים להרוויח כמה שקלים מהצד במקצוע לא שלהם, וגם מטופלים שבתום לב פונים למטפלים האלה כדי לחסוך כמה שקלים - כקורבנות לחוסר בהירות בחוק.
אני בטוח שהסדרת העניין בחוק וקביעת קריטריונים ברורים למי מותר לעסוק בפסיכותרפיה, תמנע הישנות מיקרים של ניצול מיני או ניצול אחר במקום טיפול, בין כל הצדדים המעורבים בפסיכותרפיה.
ד"ר מרק רויטמן - פסיכיאטר מומחה, מנהל מכון השרון - אבחון, יעוץ וטיפול נפשי. פסיכיאטר יועץ בבית חולים מאיר .בוגר בית ספר לפסיכותרפיה של אוניברסיטת תל אביב. בוגר תוכניות המשך של בית ספר לפסיכותרפיה בתחומים: טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, הדרכת מטפלים. חבר איגוד ישראלי לפסיכותרפיה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
האם היפנוזה תעזור?
שאלה:
אני בת 30, אם לבת בת 4. מאז שבתי נולדה התחילו להופיע לי זיכרונות מהילדות, חלקם ברורים, חלקם מטושטשים. אני כמעט בטוחה שהתעללו בי מינית מאז שהייתי בת 5. חלק מהזיכרונות קשורים לבני משפחה וחלק לשכנים .
ניסיתי לדבר אם אימא שלי. היא התרגזה, בכתה ואמרה לי שאני מדברת שטויות ושאני אוציא את הזבל הזה מהראש. אני כל הזמן במתח. פוחדת שמשהו יקרה לבת שלי או שמישהו ייגע בה. אני רצה אחריה כמו מטורפת. אני גם פוחדת בעצמי להישאר לבד עם גבר ,ונרתעת כאשר מישהו נוגע בי.
גם עם בעלי אני שונאת שהוא נוגע בי מאחור או בהפתעה. אני יכולה ליהנות ממין רק לעיתים רחוקות, ורק אם אני שולטת בכל מה שקורה מההתחלה ועד הסוף. בעלי לא תמיד מסכים, ואנחנו רבים בגלל זה.
פניתי לפסיכותרפיה, אבל לא סמכתי על המטפל שלי והפסקתי אחרי כמה פגישות. שאלתי היא: האם היפנוזה יכולה לעזור לי להיזכר בדיוק במה שקרה לי ולהיפטר מהפחדים והמתח שלי?
תשובה:
את מתארת מצב בו זיכרונות ופחדים התעוררו והתפתחו אצלך לאחר לידת הבת ובמהלך גדילתה. כנראה עכשיו, כאשר הבת מתקרבת לגיל בו את מאמינה שהתחילו להתעלל בך מינית, המתח, הפחדים וההתגוננות שלך הגיעו לשיא, ואת מחפשת פיתרון מהיר לסבלך.
למרות שלפעמים משתמשים בהיפנוזה לטיפול בסוג זה של בעיות, שיטה זו התבררה כמסוכנת במקרים רבים. מצב של היפנוזה, כאשר את לגמרי פסיבית ומישהו "עושה לך טיפול" לעיתים נחווה על ידי מטופלות כפלישה נוספת אל תוך עצמן ,ובמקום לרפא מחזק את הטראומות הישנות.
גם על הזיכרונות שעולים במצב שאדם מהופנט לא ניתן לשים חותמת של "אמת צרופה".
אני הייתי ממליץ לך לחזור לפסיכותרפיה, ולנסות להבין מה גרם לך לא לסמוך על המטפל ולהפסיק את הטיפול. אם תצליחי לבנות אמון כלפי המטפל ולשמור על המסגרת הטיפולית , יש סיכוי שתצליחי, בקצב שלך, לגלות את הסיבות שגורמות לך לסבול, ולבנות את החיים שלך כך שתימנעי סבל מעצמך ומהמקורבים אליך.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
