אני יודע שיש המון אנשים שמרגישים שאם מישהו מצליח מהם, יותר חזק, יותר חכם, אז הם מרגישים את עצמם נחותים.
נראה לי שזה דורש המון אנרגיה, כל הזמן למדוד את עצמך בהשוואה לאחרים, ובמיוחד לסבול כאשר מישהו מצליח.
זה לא אומר שאני לא שאפתני. אני מודד את עצמי ביחס למה שהייתי רוצה להשיג, ומה שהשגתי בפועל, בלי קשר לאחרים. גם אם לא השגתי את המקסימום, אני לא קוטל את עצמי.
אני יודע שהרבה אנשים מתרגזים על הצלחות של אחרים. אני לא נזיר בודהיסטי, אבל אותי משמח לראות אנשים מצליחים. מחלק מהם אפשר ללמוד, בקשר לאחרים אפשר להגיד: "הדרך החיים שלהם לא מתאימה לי".
בשפה רגילה קוראים לזה קינאה. השם, כמובן לא מסביר שום דבר. אבל אפשר לתאר לעצמי, איך היית מרגיש כל הזמן אם היית מקנא לכל מי שיותר גבוה או יותר שרירי, או יותר עשיר, או נוסע באוטו יותר טוב, או רץ יותר מהר, או מרים יותר משקל או שוכב עם יותר בחורות. (טוב, במקרה הזה אשקר, אם אגיד שלא מקנא בכלל, אבל לא בצורה חולנית. זה לא גורם לי להרגיש נחות)
זאת הגישה שלי לסוגיה הזאת, אבל אני לא טוען שאין בעולם מקום ליותר תחרותיות.
