בתקופת סטאלין, על בדיחה פוליטית, היה אפשר לקבל 10 שנים בבית סוהר.

כבר בתקופת ההפשרה, בשנות ה -60 סיפרו בדיחה: מכריזים על תחרות של בדיחות פוליטיות. פרס ראשון – 15 שנה, פרס שני – 10 שנים, פרס שלישי – 5 שנים.

בדיחה בכלל לא רחוקה מהמציאות.

אופי המשטר תמיד משתקף באופי של אזרחים. אופי שנבנה במשך דורות.

נדמה לי בספר של ירוסלב גאשק – חייל האמיץ שוויק, היה קטע שבבית מרזח, הסתובב אחד שהיה מנסה להוציא מהשיכורים משהו נגד פרדינאנד, בשביל להפליל אותם.

היה לי המטופל – יוצא אחת המדינות מזרח אירופה, עם דיכאון לפני פנסיה. בטיפול התברר שהוא לא לקח בכל החיים שלו אפילו יום אחד של חופש. גם בארץ הוא המשיך לעבוד כך. למרות שגר עשרים דקות מהים, בחיים לא התקרב אליו.

אם הייתי אומר לו שכאשר יצא לפנסיה, יוכל לפעמים לטייל בים. הוא, בטח, היה חושב שהרופא ירד מהפסים.