חמישי, 09 מאי 2013 07:17

תהליכים פסיכולוגיים וההיגיינה הנפשית בעבודת הסורוגייט

נכתב על ידי 
דרג את המאמר
(0 votes)

 

הרצאה שהועברה בקורס סרוגייט (פרטנרים חליפיים) - 1995

 

ד"ר מרק רויטמן

 

הכוונה שלי כפסיכיאטר ופסיכותרפיסט לדון איתכם על האספקטים הנפשיים של עבודת הסרוגייט. אבחנה טובה יותר של התהליכים הנפשיים המתרחשים במפגש סרוגייט - מטופל, יעזרו לכם למנוע מצבים בהם המטופל או הסרוגייט יוצאים מהתהליך הטיפולי עם פגיעה נפשית או אחרת.

 

המטרה של המשולש מטפל - סרוגייט - מטופל היא החזרת המטופל לתפקוד מיני תקין והקניית כלים ומיומנויות ליצירה ושמירה של קשר מיני מספק.

 

חשוב מאוד שגם לעובדת סרוגייט יהיה סיפוק מהעבודה שלה עם המטופל.

 

הסיפוק הזה יכול להיות מורכב מגורמים שונים שהם: סיפוק שלה מהצלחת המאמצים שלה והתקדמותו של המטופל, סיפוק כלכלי, סיפוק מיני, סיפוק אינטלקטואלי, סיפוק מההערכה שהיא מקבלת מהמטפלים ומהמטופלים.

 

העדר של סיפוק מהעבודה אצל סרוגייט מביא לשחיקה, עייפות, פגיעה מודעת או בלתי מודעת בהצלחת הטיפול, במטופל, בעצמה או במערכת כולה.

 

כל אחת מכן שבחרה ונבחרה לעבוד בעבודה זאת מגיעה למקום הזה עם ניסיון החיים שלה, רגישויות שלה, האינטליגנציה שלה, הכרת המיניות שלה ושל בני המין השני, עניין ורצון לעזור לאנשים בתחום המיני. אלה הם תנאי הכרחיים.

 

אפשר להגיד שזו רק הצהרת כוונות. אבל כמו שאומרים, הדרך לגיהנום סלולה בכוונות טובות. בשביל להמחיש את זה בואו ניקח לדוגמה את המוסד המכובד של הנישואין. 100% מהזוגות מתחתנים בכוונה לחיות באושר ובעושר. כ-% 50 מאלה שנשארים נשואים אינם מאושרים או מחיי המין שלהם או מתחום אחר בחייהם.

 

עם סטטיסטיקה עגומה זאת של הסיטואציה האנושית והזוגית, איך אנחנו מתכוונים להצליח, במיוחד שהפונים אלינו הם אנשים עם בעיות בתפקוד המיני, לעתים בעיות באישיות, בעיות ביכולת ליצור קשר קרוב ואינטימי, לפעמים בעלי נכות גופנית ושכלית.

 

התשובה היא - זו המקצועיות והמסגרת בה משתמשים במקצועיות זו. זה נכון שהסיטואציה האנושית לפעמים עגומה. יחד עם זאת התפתחות הטכנולוגיה, הרפואה והפסיכולוגיה המודרנית מאפשרים לחברה להציע לפרט פתרונות לבעיות שונות ומגוונות. כך אנחנו תוך שעות, טסים מיבשת ליבשת, מדברים בטלפון ורואים בבית שלנו מה מתרחש בו זמנית בכל קצות העולם.

 

כירורגים משתילים לבבות, גינקולוגים מצילים יולדות וילדים, פסיכיאטרים מצילים אנשים מחרדות ודיכאונות, מחזירים לאנשים שליטה על חייהם אשר עד לטיפול היו מלאי ארס כלפי עצמם וכלפי הסובבים.

 

גם עבודת סרוגייט - זו עבודה מקצועית. אפשר להגיד שעבודת הסרוגייט זו עבודת Hi Tech בתחום השיקום והטיפול ההתנהגותי ובמיוחד בטיפול המיני. כמו שבשביל להיות מנתח לא מספיקות ידיים טובות, או לפסיכיאטר ניסיון חיים, כך גם לסרוגייט לא מספיק להיות "טובה במיטה". תנאי הכרחי בעבודתה - המודעות לתהליכים הנפשיים העוברים על המטופל ועל עצמה. שליטה טובה על עצמה: על התנהגותה, על רגשותיה, על דיבורה ועל גופה.

 

מאד חשוב לסרוגייט להיות מודעת לתפקיד שלה בדיאדה (זוג) שלה עם המטופל, ובטריאדה (משולש) בין המטפל - מטופל - סרוגייט. בשביל להבין יותר טוב את תפקידה הפסיכולוגי בסיטואציה הטיפולית, ננסה בצורה סכמתית וקצרה לתאר את התפתחותו המינית הנורמאלית של בן אדם, ונראה איך גורמים שונים יכולים לשבש לו את ההתפתחות הזאת ולגרום לבעיות נפשיות שונות שהביטוי שלהן יכול להיות שיבוש בתפקוד המיני.

 

כל אדם מתחיל את החיים שלו ברחמה של אימו. אחר כך הוא עובר לזרועותיה.הוא תלוי בשד שלה, בחום הידיים שלה, בהבעת הפנים שלה, במצב הרוח שלה, ביכולת שלה לספק צרכים בסיסיים שלו: להגן עליו מקור ומחום, לספק לו שתייה ואוכל, לכוון אותו במרחב, לתת לו תחושת עצמי דרך ראי התגובות שלה על כל ביטוי התנהגותי ורגשי שלו.

 

עם התפתחותו הפיסית, היא מספקת לו גירויים שהם הכרחיים להתפתחות היכולות הנפשיות והגופניות השונות. עם המשך התפתחותו היא מאפשרת לו להתנסות במפגשים עם המציאות שמחוץ לזוג אימא - ילד. כך לומד ילד לזחול, ללכת, לאכול לבד.

 

אימא מספיק טובה מרגישה את האיזון בין הצורך להגן והצורך לאפשר להתנסות. את הקשר הראשון הזה עם האדם הראשון שהוא פוגש בעולם, מפנים התינוק כדגם לכל הקשרים האחרים שיהיו לו עם בני אדם בחייו בעתיד.

 
אם אימו ידעה לספק את צרכיו למשל באוכל ושתייה בצורה משביעת רצון, יגדל הילד עם תחושה בסיסית שהעולם - הוא מקום בטוח. אם אימא מרגישה טוב, יש לה מצב רוח טוב, הילד גדל עם ההרגשה שהעולם הוא מקום טוב לחיות בו. אם אימא מרגישה שהילד שלה יפה וחיוך של אהבה והערצה מופיעים בעיניה בכל פעם שהיא פוגשת את עיני ילדה, הילד יגדל עם הרגשה שהוא יפה, אהוב ורצוי.

 

אם כאשר ילד מתחיל לזחול, ללכת, לרוץ, לטפס, לפתוח, לבנות, אימא מעודדת אותו, מטפחת אותו, הוא יגדל עם בטחון עצמי, ותחושת יכולת.

 

עכשיו, תארו את הילד הזה בגן ילדים: בעל בטחון, מצב רוח, נהנה מעצמו ומהחיים, במהרה הופך לילד האהוב על הגננת, למרכז במשחקים. כבר בגן הוא צובר חברים וחברות, מעריצים ומעריצות. בבית הספר הוא יהיה תלמיד טוב, חברותי, אמיץ, בעל יוזמה, ספורטאי.

 

אם נוסיף לכך בבית שלו, הוא רואה שאבא ואימא אוהבים אחד את השני, מפרגנים אחד לשני, תומכים אחד בשני, הוא מפנים את הזוגיות כמשהו טוב, מספק ובטוח. בגיל ההתבגרות הוא יפגוש חברה שתאהב אותו, שתעריץ אותו, כמו שאימא שלו אהבה אותו והעריצה אותו. עוד מילדותו הוא מרגיש את עצמו שווה, ואת הגוף שלו - יפה. יש לו מספיק בטחון ללכת עם התחושות המיניות שלו ולגלות את מיניותו שלו בלי פחד להידחות או להיכשל.

 

כמובן, זהו תאור אידיאלי ומפושט. מה שחשוב פה זה הפרינציפ: בהתאם למה שהילד מפנים בקשר שלו עם אימא שלו - והיות ובגיל הרך האימא היא כל עולמו - הוא בונה לעצמו תמונה של עצמו ושל האחרים. אם הוא הרגיש בטוח עם אימא - הוא ירגיש שהעולם זה מקום בטוח. אם אימא אהבה אותו, הוא יגדל עם התחושה שהוא ראוי לאהבה. אם אימא הייתה בטוחה שהוא יפה - הוא ירגיש שהוא יפה. כבר בגיל הגן ואחר-כך בבית הספר הוא יוצר קשרים עם אחרים שרק מחזקים את התחושות החיוביות האלה לגבי עצמו ולגבי אחרים.

 

עכשיו, תארו לעצמכם מצבים שאינם כל כך אידיאליים, אבל כל אחד מכיר אותם מהתבוננות בעצמו, בקרובים לו, במכרים שלו, בחברים, שכנים וכו'. נגיד שההיריון לא היה רצוי, ההורים לא אוהבים אחד את השני, ובכלל רצו להיפרד ורק בגלל הילד נשארו ביחד. סביר להניח שגם הילד לא יהיה רצוי, שאימא תאשים אותו בכל הצרות שלה, תראה בו רק את הדברים השליליים.

 

ילד כזה יתפתח עם תחושה פנימית של לא אהוב, לא מספיק טוב, לא מספיק יפה. בגן הוא יהיה עצוב, יבכה, יתבייש, גם הגננת וגם הילדים יתייחסו אליו בזלזול. בבית הספר הוא יהיה שולי, ביישן, הילדה שהוא אוהב לא תשים לב אליו, הוא יתנסה בדחייה שוב ושוב, וכמובן, יתקשה לבנות מערכת שבה ירגיש בטוח לספק את הצרכים המיניים שלו. כל כישלון רק מחזק את התחושה שלו של חוסר ערך וחוסר יכולת בכלל ומינית בפרט.

 

 

סיטואציה אחרת:

 

 

אימא חסרת בטחון עצמי, עם תחושת חוסר ערך עצמי, תתייחס גם לילד שלה ככזה. לא קשה לתאר באיזו תחושה יגדל הילד ואיך האחרים יתייחסו אליו.

 

 

סיטואציה אחרת:

 

 

אימא שאינה שלמה עם המיניות שלה, -תבייש ותדחה את הילד שלה על כל גילוי של מיניות. ילד כזה יתבייש ויימנע מכל מצב שטמון בו סיכוי להתמודדות עם המיניות שלו.

 

 

עוד סיטואציה:

 

 

אימא שבעצמה סדוקטיבית ומתנהגת בצורה פרובוקטיבית כלפי גברים אחרים והילד, כועסת ומביישת את הילד שלה כאשר הוא מגלה חיבה או סקרנות מינית כלפיה. ילד כזה יגדל עם התחושה שכל הנשים מסוכנות ודוחות.

 

מחלות או שכול במשפחה, מלחמות בין שני בני זוג או בינם לבין הוריהם, מצב כלכלי קשה, זעזועים חברתיים, מלחמות, אסונות, הגירה וכו' ... יכולים לפגוע ביכולת של האם להיות אימא מספיק טובה, אמפאטית לצרכים של הילד, לחזק אותו בהתפתחותו במקום להחליש אותו.

 

את כל הפגמים האלה מהקשר הראשוני שלו עם האם, מעביר ילד, נער, אדם מבוגר מקשר אחד שלו עם אנשים לקשר שני. מהאימא לגן, מהגן לבית הספר וכן הלאה. כך, פגמים בקשר הראשוני עם האם הופכים לתכונות אופי מושרשות עמוק וקשות לשינוי.

 

במילים אחרות, אפשר להגיד שיחסי אם - ילד, על כל מרכיביהם, נרשמים בנפשו של הילד ומהווים תסריט שלפיו הוא ינווט את חייו בעתיד. כך בן של אימא מפתה ודוחה, ימצא לעצמו פרטנריות דומות ויתנסה כל פעם בדחייה מחדש. כמו עם אימא שלו, הוא ירגיש את עצמו רע ולא יחיה בשלום עם הצרכים המיניים שלו. אדם כזה יכול להופיע בקליניקה שלנו עם בעיות של אימפוטנציה או שפיכה מוקדמת.

 

בן של אימא שסבלה מדיכאון אחרי הלידה ולא יכולה לטפל בילד ולא לשמוח מעצם קיומו, יגדל חסר בטחון, חשדני, עם ערך עצמי נמוך. הוא יצפה מאישה לאותן תכונות. הוא מוצא לעצמו נשים מסוג זה וגם בצורה לא מודעת גורם לנשים על ידי התנהגותו, לדחות אותו, לזלזל בו. גבר כזה יכול לסבול מבעיות מיניות שונות.

 

חשוב לציין עוד נקודה מעניינת. לאחר ההפנמה של הדיאדה אם - ילד, אדם יכול להזדהות לסירוגין עם כל חלק של הדיאדה. כך הוא יכול להיות כנוע וחסר בטחון בעבודה ובבית להיות רודן, מאשים ופוגע כלפי אשתו או להיפך.

 

אדם שלא פונה לטיפול, יסחב את גורלו כל חייו. כל פגיעה וכשלון חדשים רק יחזקו את הנטיות ההרסניות שלו.

 

נכון שאדם נפגש במשך החיים עם אנשים שונים כאשר לכל אחד מהם יש תסריט משלו ולא כל אחד יסכים למלא את התפקיד בהצגה שאינה שלו. כך, גננת אמפאטית, במקום לפגוע בילד חסר בטחון, יכולה לחזק אותו. חברים טובים יכולים לספק תחושת קבלה לאדם שמרגיש דחוי עקב דחיית אימו. מפקד בצבא, בוס בעבודה, יכולים לתקן תחושות של חוסר בטחון וחוסר יכולת. חברה, אישה, יכולות להחזיר לגבר תחושה של קבלת עצמו, הרגשה טובה עם גופו, תפקוד תקין של כל המערכות, כולל תפקוד מיני.

 

אבל אלה הם יוצאים מן הכלל ולא הכלל. בדרך כלל התסריט הפנימי או המפה הפנימית שיש לו מילדות גורמים לו לנתק קשר עם אנשים שיכולים לעזור לו ולחפש קשר דווקא עם כאלה שמתאימים לדמויות הפנימיות שלו, גם אם הן אכזריות ודוחות.

 

הוא יעשה הכול בשביל להוציא מאנשים גם שאינם מעוניינים בכך, את התגובות שהוא רגיל לקבל. כך אדם שרגיל לדחייה יתנהג בעבודה בצורה כזאת שבוס הכי סובלני בסוף יתרגז ויעיף אותו. אם אדם כזה ייצור קשר עם אישה רגישה, חמה ומקבלת, הוא יתחיל לרדות ולפגוע בה כפי שאימו פגעה בו. האישה הרגישה תברח ממנו מבולבלת, פגועה וכועסת.

 

אדם כזה מגיע לטיפול בדרך כלל ברגע של משבר: פיטורין, גירושין, סימפטומים גופניים, הפרעה בתפקוד המיני.

 

מה יקרה לאדם כזה בטיפול: הרי כמו בכל מקום, בסיטואציה הטיפולית הוא יתחיל מהר מאוד להכניס את המטפל, במקרה שלנו סרוגייט, למשחק הפרטי שלו וינסה לבנות איתה מערכת יחסים בדומה לזו שהייתה לו עם אימו, כאשר הוא לוקח על עצמו את התפקיד של עצמו - חסר בטחון ודחוי, או את התפקיד של האימא - למשל דורשני, כועס, מתאכזר, משקר, שובר גבולות.

 

התפקיד שמטופל לוקח על עצמו יכול להשתנות במהלך הטיפול. הוא יכול להתחיל טיפול כאשר הוא מסכן, זקוק לעזרה, משתוקק לאהבה, וכאשר המטפל או הסרוגייט עונים לצרכיו, פתאום להפוך לרודף, ביקורתי, דוחה.

 

הרגשות של המטופל, אם זה של הזדקקות, אהבה, הערצה, אידיאליזציה, או כעס, ביקורת, זלזול כלפי הסרוגייט - הם רגשות אמיתיים שלו. בסיטואציה אינטימית של הטיפול הם חזקים מאוד. בכלל סיטואציה אינטימית בין גבר לאישה היא סיטואציה הקרובה ביותר לסיטואציה אם - ילד, ויכולה לעורר רגשות מאוד חזקים בשני הצדדים.

 

הרגשות וההתנהגות של המטופל כלפי הסרוגייט גורמים לתגובות רגשיות חזקות מצידה. הסרוגייט יכולה להרגיש אהבה, חיבה, צורך לעזור ולטפל, אבל המטופל יכול גם לגרום לה להרגיש כעס, פגיעה, חוסר הערכה, צורך לפגוע או להתנקם.

 

לא צריך לשכוח שהסרוגייט, כמו כל בן אדם, נושאת איתה את הדיאדה אם - בת משלה עם התסריט הפרטי שלה, שבמפגש הבינאישי האינטימי מחפשת שחקנים לביטוי של הדרמה הפנימית שלה. רגשות אלה הם טבעיים ונורמאלים והסרוגייט לא צריכה לפחד מלחוש אותם.

 

מה שחשוב זה להיות מודעת לרגשות שעולים ולנצל אותם להבנת הפציינט ושמירה עליו מהדחפים ההרסניים כלפי עצמו או כלפי חוץ. סרוגייט שמרגישה דחייה כלפי המטופל, יכולה להבין מזה שהוא נמצא במצב של ילד דחוי ועושה משהו שיאשר את העמדה שלו. כך הוא יכול לבוא לפגישה לא נקי או עם ריח רע. אם סרוגייט חשה בפחד, היא יכולה להבין שהמטופל מתייחס אליה עכשיו כמו שאימו הרודפת והמסרסת התייחסה אליו.

 

עכשיו, כאשר תיארתי פרומיל מהבעיות והקשיים שעלולים לעלות בטיפול, יכול להיווצר הרושם שטיפול הוא בכלל בלתי אפשרי. הרי אם הפציינט יעשה בטיפול כל מה שאימא שלו עשתה לו, והסרוגייט או המטפל - כל מה שאימהות שלהם עשו להם, יהיה בלגן שלם.

 


בשביל למנוע את כל הבלגן הזה ולאפשר טיפול, קיימת המסגרת הטיפולית. המסגרת הטיפולית נקבעת בחוזה הטיפולי. חוזה טיפולי מגדיר בדיוק את התפקידים של כל צד בטיפול. החוזה מגדיר את משך כל פגישה טיפולית, שעת התחלה ושעת סוף. הוא מגדיר את אופן התשלום עבור הטיפול. המסגרת שנקבעה בחוזה מחיבת את שני הצדדים.

 

סרוגייט או מטפל שלא מתחיל או מסיים פגישה בזמן לא יוכל לדרוש הקפדה על זמן מהמטופל. תפקידה של סרוגייט להיות פרטנר חליפי למטופל. צריך להיות לגמרי ברור לסרוגייט שהיא פרטנר חליפי ולא אמיתי למטופל, וזה לגמרי לא פשוט, אבל הכרחי.

 

זה לא פשוט כי הרגשות של המטופל ושל הסרוגייט הם אמיתיים. אפשר לדמות את הסיטואציה של Surrogate Therapy להצגת תיאטרון טובה, כאשר שחקנים חיים את הרגשות האמיתיים שלהם על הבמה, אבל פועלים לא לפי התסריטים האישיים שלהם, אלא לפי תסריט ובימוי של המטפל.

 

גם הסרוגייט וגם המטופל מחלקים עם המטפל את הרגשות האמיתיים שלהם. המטפל מזהה ומצביע על התהליכים הנפשיים וההתנהגותיים שהתרחשו ואלה שרצוי שיתרחשו בעתיד.

 

כל זה נועד לקדם את המטופל בהשגת תפקוד מיני תקין. עם המטרה הזאת בראש, צריך להיות לסרוגייט ברור שהיא לא צריכה להיות פסיכולוגית מסבירה ומפרשת, לא כותל, לא פח אשפה ולא שק אגרוף למטופל.

 

עליה להיות פרטנר חכם ורגיש, לא דוחה ולא נדחה, לא שופט ולא נשפט, לא נותנת ציונים ולא מקבלת ציונים. מטרת הפרטנרית החליפית היא להגיע להנאה מינית בעצמה ולאפשר למטופל להגיע להנאה מינית.

 

עם מסגרת כזאת בראש, גורמת הסרוגייט, בלי לחשוב על זה בכלל ובלי להתאמץ יותר מידי, לשינוי של התסריט הפנימי של המטופל. על ידי שיקום של התפקוד המיני, היא מחזירה למטופל את הביטחון עצמי, תחושת ערך עצמי שכל כך חסרו לו לפני הטיפול.

 

את הרגשות החדשים האלה הוא ישדר לפרטנריות שלו בעתיד בחיים האמיתיים שלו. הוא כבר לא יצפה לדחייה ולכישלון, וההצלחות רק יחזקו את עצמן.

 

 

מה הם הסימנים והסכנות לשבירת מסגרת?

 

 

1.אי עמידה בלוח זמנים.

 

א. סרוגייט מתחילה פגישה באיחור. המטופל עלול להרגיש לא רצוי, דחוי וזה יגרום להחמרת הבעיה שלו או לצורך להתנקם אפילו באיחורים משלו.

 

ב. הסרוגייט ממשיכה את הפגישה מעבר לזמן שהוקצב. זה יכול לגרום לבלבול אצל המטופל. הוא יכול לחשוב שהסרוגייט מעוניינת בשבירת המסגרת הטיפולית, מעוניינת להיפגש איתו מעבר לשעת הטיפול. הוא יכול לנסות לדרוש את זה ממנה, היא תסרב. קשה להימנע מתחושות דחייה ופגיעה הדדית בסיטואציה כזאת.

 

2.סרוגייט משנה מועד פגישה לאחר שזאת נקבעה. המטופל, שהבעיות שלו נובעות מפחד מדחייה וערך עצמי נמוך, ירגיש דחוי ולא חשוב, או שהוא יעזוב את הטיפול או שיחזיר לסרוגייט באותו מטבע. בין החבר'ה קוראים לזה "לשים ברז".

 

3.הסרוגייט מנהלת עם המטופל שיחות נפש. אם היא מאפשרת למטופל לדבר יותר מדי על עצמו במוקדם או במאוחר תבוא הדרישה שלו או הצורך שלה לדבר על עצמה. זה כשלעצמו חריגה ממטרות הטיפול.


4.גילוי על ידי הסרוגייט של פרטים אישיים על עצמה ועל חייה. מרגע זה היא כבר לא סרוגייט - אלא פרטנר אמיתי. כפרטנר אמיתי היא לא יכולה לצפות שהמטופל יסתפק בזמן שנקבע למסגרת הטיפול, שירצה לשלם עבור הטיפול, שלא יטריד אותה בביתה, במקום עבודתה או בטלפון.

 

אני מקווה שבהרצאה קצרה זאת הצלחתי להעביר קצת מהתהליכים הנפשיים המתרחשים בנפשם של המטופל והסרוגייט במפגש ביניהם.

 

מודעות לתהליכים אלה והקפדה על המסגרת הטיפולית, יתרמו להצלחת הטיפולים, יגרמו להנאה וספוק מכל סוג גם אצל המטופלים וגם אצל הסרוגייט, ויחסכו תסכול, פגיעה ושחיקה מכל הצדדים.

 

 כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

Read 11310 times Last modified on שלישי, 12 נובמבר 2013 08:03
ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה

כתוב תגובה