שני, 02 פברואר 1987 00:00

תפישה עצמית כהשתקפות של אובייקטים ראשוניים

נכתב על ידי 
דרג את המאמר
(0 votes)

2.2.1987

תפישה עצמית כהשתקפות של אובייקטים ראשוניים. תפישה עצמית דומיננטית קיימת בדרך כלל במקביל עם תפישות עצמיות משלימות שנובעות מיחס של ועם אובייקטים אחרים. כאשר בהתפתחות יש הפרעה ברצף של יחס של אובייקטים ראשוניים כתוצאה של ניתוק קשר, מחלה, מוות, שינוי סטאטוס, שינוי מצב רוח, שינויים היסטוריים, מעברים וכו.

יש אפשרות יותר סבירה להופעת תכונות אופי סותרות, לא מתאימות אחת לשנייה ומופיעות בסיטואציות של סטרס, סיטואציות המזכירות את היחסים עם האובייקטים המשתנים או (ו) השונים בילדות. סיטואציה נטולת סטרס נותנת לאגו אפשרות לאינטגרציה של התייחסויות שונות ובחירה מודעת של תכונות, אותם אדם מעוניין לחוש, להציג, לפתח. סיטואציה טיפולית צריכה לצור מצב של חוסר איום, הערכה, כבוד, התפעלות ולא ביקורת, קרירות, ניתוח (ניתוח הוא לתרפיסט) . יחס זה מעורר באדם את היחס עצמי חיובי, שימוש ביחס עצמי חיובי וכניסה ליחסים מחוץ לטיפול וצבירת יחס טוב מהסביבה והפיכתו ליחס עצמי חיובי. לפי הגישה הזאת גם בסביבה חיובית חזקה, כמו קבוצה טיפולית, מקום עבודה, מפלגה, קבוצת ספורט, משפחה טובה וכו.. . אדם גם עם אישיות מורכבת מאובייקטים רעים בעיקר, יכול לגלות, דווקא, את הצדדים החיוביים הקשורים עם האובייקטים חיוביים מהילדות שהקשר אייתם היה קצר ולא מספיק לבניית קווי אישיות ברורים.

כל הזכויות שמורות למכון השרון

Read 3244 times Last modified on שני, 04 אוגוסט 2014 12:18
ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה

כתוב תגובה