Machon Hasharon - Russian

Воскресенье, 24 Январь 2021 15:41

זיכרונות מהסטג' במחלקה כירורגית

Автор 

אחרי כשלושה חודשים בארץ, התחלתי סטג' בבית חולים סורוקה בבאר שבע. מחלקה הראשונה - הייתה מחלקה כירורגית א'.

כירורגים רציניים מאוד, שרק כמה חודשים לפני כן, ניתחו חיילים מרוסקים ברפידים, היו מספרים בדיחות גסות בזמן ניתוחים מאוד מסובכים, באמצע לילה. יחד עם זאת, גילו אחראיות מקצועית עילאית.

הם היו מלמדים אותי, סטג'ר בן 23, שלושה חודשים בארץ, מסבירים הכול.

כירורגים היו מכל התפוצות: ארגנטינאים, צרפתים, פרסים. כולם היו גיבורים, נאמנים, אנושיים, אם כי התנהגו בצורה מצ'ויסטית, אופיינית לאותה תקופה בארץ.

אחד, שעוד היה במילואים, היה בא למחלקה במדים, כאשר היה מצליח לתפוס טיסה מסיני.

שם משפחה שלו היה פינלי. במקור, הוא היה פינלאיי – אחד משני אחים יהודים הונגרים,

שהורים שלהם הצליחו למסור אותם למנזר בצרפת, לפני שהובלו לאושוויץ. אחרי המלחמה,

בן גוריון, מדינת ישראל, ניהלו משפט מתוקשר להחזרת הילדים לארץ. על זה נודע לי רק

הרבה שנים אחרי, כאשר ראיתי סרט תיעודי בטלוויזיה. אז, בסטג', הוא עזר לי מאוד. הייתי

רק 3-4 חודשים בארץ. בקושי ידעתי כמה מילים בעברית. הלכתי עם מילון רוסי-עברי, שנתנו

לנו בשדה תעופה, בכיס. ביום השני לעבודה, הוא אמר לי לכתוב קבלה של חולה חדשה,

שהתקבלה למחלקה. אמרתי לו, שאני עוד לא יודע לכתוב. הוא אמר לי לכתוב, כמו שאני

יודע. כתבתי. הוא לקח את הדפים, ובלי להראות שמץ של זלזול, או עליונות, תיקן לי כמה

שגיאות בכל מילה. כתבתי מחדש, וזה היה הבסיס שלי לעשרות קבלות שכתבתי בשלושה

חודשים בכירורגיה. התנדבתי להישאר עד מאוחר גם אם הייתי אחרי תורנות בלי דקה של

שינה. התנדבתי להיות אסיסטנט בכל הניתוחים. כירורג בכיר, ארגנטינאי, ד"ר וינוגרד, ראה,

שאפשר לסמוך עלי, אמר, שאפנדיציטיס הבא, אני אעשה לבד. זה לא דבר כל כך פשוט. הוא

פיקח, ואני עשיתי את הניתוח. אחר כך נתנו לי לעשות דברים לבד. תמיד חסרו רופאים, כי

חצי היו עוד במילואים. פעם נתנו לי לעשות ביופסיה גדולה, עם הוצאת גוש בחזה, של אישה

צעירה, כאשר רק אני ואח בחדר ניתוח. מנהל מחלקה, צרפתי-פרסי, היה עובר בין חדרי

ניתוח, לפקח, על מה שקורה. הוא הסתכל מה אני עושה, ואמר רק שלוש מילים: "אתה בסדר,

מרק". אני עוד לא הייתי בן 24. אני חושב, שהמילים האלה (לא רק זה, כמובן), השפיעו על

כל הקריירה המקצועית שלי. אף אחד מהם לא היו מלאכים. פעם, הייתי אחרי תורנות. בערך

ב 6 אחה"צ למחרת אני ועוד רופא טוניסאי - צרפתי א.א.ג., שעשה רוטציה בכירורגיה. הוא

במלחמה היה רופא מוטס ב 669. היה איזה ניתוח מאוד מסובך, שנמשך הרבה שעות.

הסתכלנו בחדר ניתוח. 4 כירורגים עמדו על יד השולחן. לא היה מקום לאף אחד מאתנו.

הלכנו הביתה. למחרת, המנהל קרא לנו לחדר ואמר: "לא לך, ולא לך, לא יכיר את הרוטציה!

היה צריך להחליף כירורגים ואתם הלכתם הביתה!" כאלה היו הסטנדרטים. כאשר סיימתי את

הרוטציה, הוא אמר לי, שאם ירצה להתמחות בכירורגיה, הוא מקבל אותי. היו לי תכניות

אחרות. קודם כל, רציתי לשרת בצה"ל.

Д-р Марк Ройтман

Психиатр, психотерапевт,

сексопатолог, гипнотерапевт

Вы здесь: Home К списку мыслей זיכרונות מהסטג' במחלקה כירורגית