בזמן הקריאה, אדם מדמיין לא רק מה שמחבר כותב, אלא נותן לדמיון שלו לפתח את הנושאים והסרטים שבספר. בגלל זה קריאה – זה תהליך כל כך מפתח למוח. נגיד, אדם קורא על בעיות אצל גיבורי הסרט, פוטר אותם בדמיונו ובמחשבותיו. באותו זמן, הוא מפתח כלים ופתרונות בשביל עצמו.
אני חושב, שזה רק חלק קטן ממה שהקריאה עושה למוח. פיענוח של סמלים (אותיות), הפיכתם למילים, מילים למשפטים ומחשבות, סרטים שבראש, יצירת סרטים משלו ועוד. וכל זה בלי מאמץ, בלי לחשוב על זה בכוונה.
מה שאני רוצה להגיד, זה שאנושות המציאה את הקריאה כפעולה כל כך חשובה, לפני הרבה מאות שנים, שלא ידעו מה זה תכנות, ומה זה נוירופלסטיקה.
אם כל זה גם מלווה בהנאה, אז אין מתנה יותר טובה ממה שאדם יכול לתת לעצמו. אני מוסיף לזה גם כתיבה אישית, ורשום מחשבות, תובנות, הסכמות ואי הסכמות, אז אפשר לדמיין את הערך של הכתיבה. גם זה הערכה חלקית בלבד.
