אתמול קראתי בפ.ב. שמוטי קידר הבין שערבים מסבנים אותנו רק ב- 1996. הסיפור, כנראה מפיו, הולך בערך כך: באיזה פורום של "אוהבי השלום" ופרסי נובל, עם הנהלה של אש"ף, הושיבו אותו על יד הצמרת שלהם, שיוכל לשוחח איתם Small Talk . הם לא ידעו, שהוא דובר ערבית. כאשר נכנס ערפאת, מישהו מערבים שאל אותו בערבית, על מה נדבר. ערפאת ענה לו: "על מה שהכלבים רוצים". רק זה פתח לו את השכל. אני נדהמתי: שמעתי המון הרצאות שלו. הוא מאוד חכם וידען, ומבין את המנטליות שלהם. אז איך הוא לא הבין עד 1996? ואז באה לי ההשארה, שהוא אז היה קצין מודיעין, וכולם היו באמת שבויים בקונצפציית אוסלו. לא שיערתי לעצמי שעד כדי כך. זה מראה, עד כמה להיות חלק מקולקטיב, מפלגה, ארגון, מסלף את השכל שלך. אני תמיד נשמרתי מלהיות חלק מי... גם במקצוע שלי לא הייתי מוכן להפוך לחסיד של איזה זרם. ראיתי על אחרים, איך זה מטמטם אנשים, מונע חשיבה קריטית, עצמאית. זה די מפחיד, אם לחשוב על השלכות של זה לעומק. אותי לפחות. יש כאלה, שזה מרגיע אותם: בוס אמר, או כתוב כך וכך. זה לא אומר, שאני חושב את עצמי הכי חכם, ולא צריך לשמוע אף אחד. להפך, אני מוכן לשמוע ומשתדל לשמוע כל אחד, ללמוד מכל אחד, אבל את האינטגרציה אני עושה בראש שלי. זה לא אומר, שאני לא טועה. אני מודע לכך, שהרבה דברים, שחשבתי עליהם פעם, והבנתי אותם בצורה מסוימת, התבררו אחר כך, כלא נכונים. אם מודעים לזה, נזהרים, עד כמה שאפשר.
יש אנשים שאחרי 5 דקות, לא מודעים, שדברו בדיוק ההפך. כאילו אדם אחר מדבר, או חלק
אחר של עצמו, שלא מודע בקיום חלקים אחרים.
