חשוב, שמטפל יהיה מודע לזה, שהמציאות, שמטופלים מתארים בשיחות קונבנציונליות ובטקסטים, בפסיכותרפיה בכתיבה יכולה להיות מעוותת.
מטופלים נוטים לתאר כמעט רק דברים קשים ובעיות.
יכול להיווצר רושם, שאין ולא היה, שום דבר טוב בחיים שלהם.
יכול להיות, שמודל של מטופל-רופא שיניים, שהרבה מהמטופלים מביאים איתם בצורה לא מודעת לפסיכותרפיה, לא מאפשרת להם לשקף כל כך טוב את המציאות שלהם. הכוונה, שהם מספרים כמעט אך ורק על "כאבי שיניים".
אם יש בחייהם דברים טובים, הצלחות, הרגשות טובות, סיפוק רגשי, אינטלקטואלי, הם חושבים, שזה לא עניינה של פסיכותרפיה.
ברור שזה לא כך. המטרה של פסיכותרפיה – היא לא רק פתרון בעיות, אלא אינטגרציה של כל חלקי האישיות של המטופל.
חשוב, שהמטופל יתחלק גם בדברים טובים, תכונות חיוביות שלו, הצלחות מהעבר ומההווה.
חוץ מתמונה יותר ריאלית בשביל המטפל והמטופל, זה מאוד חשוב להורדת חרדה של המטופל מהצלחה, מהרגשה טובה, ממצב רגוע, מהתנהלות מסוג אחר, שבגללו פנה לטיפול.
זה דומה לעבודת תסריטים אלטרנטיביים, עליהם אני כותב הרבה. המטרה דומה. דמיון של הצלחה, והצלחה בפועל, מחזקים את האישיות, מזינים אחת את השנייה. התוצאה של עבודה על שניהם, צריכה להיות דומה.
