אני לא אוהב את המלה לפרוק. משתמשים בה לעיתים במובן של התרוקנות – להגיד, לצעוק, להתוודות ולשכוח.
אני רואה בכתיבה אפשרות לאנליזה עמוקה של מחשבות, הרגשות, זיכרונות, חוויות העבר וההווה, הצלחות וכישלונות, התלבטויות וכו. כאשר אדם מצליח לכתוב את מה שעובר עליו בחצי מודע בדרך כלל, או מה שאנחנו קוראים אוטומט, החיים שלו פרוסים לפניו בצורה יותר ברורה. אפשר לזהות באגים, טעויות חוזרות, מעגלי חשיבה והתנהגות. אם מזהים - יותר קל לתקן. פתחתי גם שיטה של כתיבת תסריטים אלטרנטיביים – זאת אומרת - תיקון בדמיון ותכנון מחדש של מה שלא עובד טוב בעבר. זאת לאת למען העתיד, כמובן.
