מה שקורה בין חיילים וותיקים לצעירים, דומה ליחסי הורים – ילדים. מנהלים מסוימים והעובדים שלהם.
יחסים של "מי הבוס " – זה רק צורה אחת של יחסים. כמובן, שיש יחסים יותר מתוחכמים. מפקדים יותר מתוחכמים, תומכים, לא רודים, נותנים כבוד.
ביחסים האלה חשובה ורבליזציה של מה שמתרחש בפנים ובחוץ, צורת דיבור בגובה העיניים, יחס מכבד.
כמובן, אם המפקד לא מרגיש מוערך מבפנים, ומשיג את היעדים שלו על ידי מאמץ קשה, הוא בונה אותה צורה של יחסים, עם הפקודים שלו.
יש לי מטופל, שכבר קרוב לפנסיה, אבל עד היום נזכר בחום במפקד שלו בצבא, שהתייחס אליו בכבוד, ידע להעריך, ידע להרגיע – מה שההורים שלו, ניצולי שואה, לא ידעו לתת.
