אפשר לכתוב תסריטים עתידיים, אבל עדיף לתכנן משהו מהחיים.
למשל – אינטראקציה עם בני זוג, ילדים, הורים, מצבים בעבודה.
יכול להיות מישהו אחר. חשוב להבין את הפרינציפ – הכותב לא צריך לדמיין את עצמו, כאילו הוא - זה מישהו אחר, והדמויות שהוא מתאר את האינטראקציה אתם – לא קיימות במציאות. בטח, לא בשלבים הראשוניים של הטיפול.
חשוב להשתמש בניסיון האישי, בשביל לתכנן מפגש בינאישי.
חשוב להשתמש בדמיון וויזואליזציה.
