כאשר מטופל מספר, או יותר טוב, כותב על החיים שלו, הוא מספר לא רק למטפל. הוא מספר גם לעצמו.
אם הוא מתמקד רק בדברים כואבים, הוא מתרגל לא לראות את החיים כרב גוניים, ומה שמצטייר לו – זה שרשרת של סבל, כישלונות, פגיעות.
זה, אולי, דומה לחוויות וההרגשות שלו בילדות ובהמשך החיים, וגם בזמן הסיפור או הכתיבה.
זאת, כמובן, ראיה מצומצמת, שמשמרת את הסבל, ורצוי להרחיב את המבט.
חשוב לכלול בסיפור חיים גם את ההצלחות ורגעים משמחים.
כתיבת תסריטים אלטרנטיביים – זה עבודה שנועדה ללמד את המטופל לשלוט בגורל שלו, ולנהל בהם את האירועים מן העבר כך, שהוא יוצא מהם בהרגשה טובה.
זה חשוב לעתיד, כי אדם לומד לנהל את האירועים בחיים ופחות להיות מנוהל על ידם.
