יש לי חבר מהרבה שנים. לא הכי קרוב, אבל שומרים על הקשר. הוא מאוד פסימי. הכול רע אצלו. הוא לא רואה שום דבר חיובי בחיים.
בגלל זה הוא דפק כול הזדמנות שהייתה לו בחיים וכמו בכוונה חיפש רק את הבעיות. הוא לא הצליח לא מקצועית, לא בזוגיות, לא כלכלית, לא עם הילדים שלו.
זה כול כך בולט שראיית העולם שלו הכתיבה את הגורל שלו ושהוא לא ניצל את כל הזדמנויות שהיו לו, ושזה כל כך לא היה מחויב המציאות, ושונה מכל האנשים מהשכבה החברתית שהוא בא ממנה.
האם ההתנסויות שלו בילדות היו הכי קשות מכולם? לא יודע. לא הכרתי את ההורים שלו מקרוב. רק זוכר ששניהם היו רופאים יידועי שם ומצבם הכלכלי היה טוב יחסית לממוצע.
זאת אומרת, שהוא הלך כול החיים באיזה מסלול אחד בלי להסתכל ימינה ושמאלה, תמיד מצא בעיות. כול האנשים מאותה שכבה חברתית שבה הוא גדל, הצליחו יותר בחיים, למרות שיש להניח שגם חוו חוויות לא פשוטות עם שיטות חינוך שהיו אז.
כמובן – הכול הכללות, אבל חיים של האדם בזבל. אולי היה יכול להיות אחרת לו הייתה לו
יותר מודעות לתהליכים הפנימיים ולכוחות שמניעים אותו.
