לפני זמן לא רב היה לי יום הולדת. היו כל החברים שלי מלימודי הרפואה. ביניהם מישהי שבגיל 16, כאשר בדקתי רשימות על הקיר של מי התקבל לבית ספר לרפואה, ראתה בחור יהודי, אז היא שאלה אותי: "ילד מה אתה עושה פה?"
עברו כמה שנים מאז. היא תמיד הייתה שמנמנה ודי עצבנית. למזלה, בעלה מאוד רגוע. היא
הייתה מנהלת מחלקה בבית חולים, יועצת בבתי חולים אחרים, תמיד רצה, תמיד לחוצה.
עכשיו היא נראית הכי טוב מאי פעם. אמרתי לה את זה. אז היא אומרת: "מה אתה יודע, אני
חייה כמו מלכה, יצאתי לפנסיה, עובדת רק כמה שעות בשבוע, כל יום בחדר כושר, שילמתי
עשרות אלפים, עשיתי פייסליפטינג!" זה נותן קצת פרספקטיבה על החיים. אם אני למדתי
אתה מגיל 16, אשתי למדה אתה בכיתות מקבילות מכיתה א'. כאשר מסתכלים אחורה, נראה כאילו הכול היה רק לפני כמה ימים.
