שאלה:
אני בת 34 , "חולת נפש" כשנה, ומטופלת בליתיום. בתחילת השנה, כשהייתי במצב גרוע, ועדיין בתחילת הדיכאון ולא מצאו לי את הכדורים המתאימים, בכלל לא חשבתי על יחסי מין. מאז עברו כמה חודשים, ובעזרת הכדורים חזרתי לעצמי, אני מרגישה טוב, ומתפקדת מעולה - ורק דבר אחד לא חזר למה שהיה בעבר - החשק המיני. למדתי לעשות הצגות לבעלי כאילו אני נהנית, אבל היו ימים שלא היה לי כוח וחשק בכלל להיכנס איתו למיטה.
בעבר, לפני המחלה נחשבתי ל'נימפומנית', הייתי מדריכה את כל החברות והאחיות שלי, וגם את בעליהן והחברים שלהם. היו לי כל האביזרים, כמו בייבי דולס, ויברטורים הכי חדישים, סרטי פורנו מכל הסוגים, חוברות סקס מכל העולם. הייתי היוזמת בבית, ותמיד היה לי חשק למין. הייתי גם מאוננת המון.
כאשר שאלתי את הרופא שלי אם הירידה בחשק היא בגלל הכדורים , הוא הוריד לי קצת מהמינון, אבל זה לא השפיע במיוחד. כשאני כבר מקיימת יחסי מין, אני מגיעה לאורגזמה כמו פעם, ואפילו יותר, אבל אני לא יודעת למה אין לי את החשק לעשות את זה כל הזמן, כפי שהיה קודם. מקווה שתעזור לי לחזור למה שהיתי, למרות שאני מבינה שזה תהליך ארוך.
תשובה:
לפי התיאור שלך והתרופה שאת מקבלת, את סובלת ממחלה דו קוטבית. הכוונה היא שמצב רוחך נוטה לנוע בתקופות שונות מדיכאון למצב של אופוריה. החשק המיני וההתנהגות מינית מאוד קשורים למצב הרוח. אחד הסימנים של דיכאון הוא ירידה בחשק המיני. בתקופה של אופוריה, יחד עם מצב רוח מעולה, קיימת גם עלייה בחשק ובפעילות המינית - 'היפרסקסואליות' בשפה המקצועית.
במקרים קיצוניים אדם מתנהג בצורה בלתי מבוקרת, שמסכנת אותו ואת בריאותו. במקרים רבים למצב של מיניות יתר מתלווים בזבוז כספים, תוקפנות יתר, חוסר שינה, ועוד. למרות הסכנות, חולים רבים מתגעגעים, כמוך, למצב הזה בגלל הרגשות העזים שמלווים אותו.
התרופה שאת מקבלת מייצבת את מצב הרוח שלך, ולראיה - את מרגישה טוב ומתפקדת מעולה. אני משוכנע שהרופא שלך יתאים לך את כמויות התרופה כך שהמחלה לא תחזור, ועדיין תוכלי ליהנות ממין טוב עם בעלך.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
