ב- 1968 הייתי סטודנט שנה ראשונה, וראש החוג להיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית והקומוניזם המדעי, פנה אלי באמצע שיעור על משהו אחר, ושאל, מי היו הגורמים למהומות אנטיסובייטיות בפולין, דבר שקרה כמה ימים לפני זה, או לפחות המאמר הענק על כל העיתון היה יום לפני זה. לקח לי קצת זמן להבין, שהוא רוצה שאני אגיד: "יהודים". הוא החזיק אותי בעמידה איזה רבע שעה, וניסה בכל מני דרכים שאני יוציא את המילה. בחורה יהודייה מאוד אמיצה, אמרה לי דרך כל החדר, כמעת בלחש, אבל כך, שכולם ישמעו: "נו, תגיד "יהודים", שהוא ירד ממך!" אני לא הייתי מוכן להגיד. בסוף הוא אמר לי לשבת וצעק: "יהודים!"
מקרה אחר - 1974: קראו לאימא שלי שלימדה באוניברסיטה, למדור מס. 1 (שלוחה של
ק.ג.ב.), וניסו להכריח אותה לחתום על המאמר נגד ישראל ונגד הציונות. אימא נורה נבהלה,
אבל מצא כוחות להגיד שצריכה לחשוב ולהתייעץ עם המשפחה. היה ברור שזה רק התחלה
של סחיטה, ואם תסכים, ידרשו ממנה להלשין על אנשים או לחתום על ההלשנות. אימא לא
ישנה כל הלילה, ולמחרת הלכה למשרד הזה, שכולם פחדו ממנו באוניברסיטה, ואמרה,
שהם יכולים לפטר אותה, אבל היא לא תחתום. אז הם אמרו לה: " מה פתאום! תעבדי כמה
שאת רוצה! אנחנו לא מתכוונים לפטר אותך!"
