שאלה:
אני בת 30, אם לבת בת 4. מאז שבתי נולדה התחילו להופיע לי זיכרונות מהילדות, חלקם ברורים, חלקם מטושטשים. אני כמעט בטוחה שהתעללו בי מינית מאז שהייתי בת 5. חלק מהזיכרונות קשורים לבני משפחה וחלק לשכנים .
ניסיתי לדבר אם אימא שלי. היא התרגזה, בכתה ואמרה לי שאני מדברת שטויות ושאני אוציא את הזבל הזה מהראש. אני כל הזמן במתח. פוחדת שמשהו יקרה לבת שלי או שמישהו ייגע בה. אני רצה אחריה כמו מטורפת. אני גם פוחדת בעצמי להישאר לבד עם גבר ,ונרתעת כאשר מישהו נוגע בי.
גם עם בעלי אני שונאת שהוא נוגע בי מאחור או בהפתעה. אני יכולה ליהנות ממין רק לעיתים רחוקות, ורק אם אני שולטת בכל מה שקורה מההתחלה ועד הסוף. בעלי לא תמיד מסכים, ואנחנו רבים בגלל זה.
פניתי לפסיכותרפיה, אבל לא סמכתי על המטפל שלי והפסקתי אחרי כמה פגישות. שאלתי היא: האם היפנוזה יכולה לעזור לי להיזכר בדיוק במה שקרה לי ולהיפטר מהפחדים והמתח שלי?
תשובה:
את מתארת מצב בו זיכרונות ופחדים התעוררו והתפתחו אצלך לאחר לידת הבת ובמהלך גדילתה. כנראה עכשיו, כאשר הבת מתקרבת לגיל בו את מאמינה שהתחילו להתעלל בך מינית, המתח, הפחדים וההתגוננות שלך הגיעו לשיא, ואת מחפשת פיתרון מהיר לסבלך.
למרות שלפעמים משתמשים בהיפנוזה לטיפול בסוג זה של בעיות, שיטה זו התבררה כמסוכנת במקרים רבים. מצב של היפנוזה, כאשר את לגמרי פסיבית ומישהו "עושה לך טיפול" לעיתים נחווה על ידי מטופלות כפלישה נוספת אל תוך עצמן ,ובמקום לרפא מחזק את הטראומות הישנות.
גם על הזיכרונות שעולים במצב שאדם מהופנט לא ניתן לשים חותמת של "אמת צרופה".
אני הייתי ממליץ לך לחזור לפסיכותרפיה, ולנסות להבין מה גרם לך לא לסמוך על המטפל ולהפסיק את הטיפול. אם תצליחי לבנות אמון כלפי המטפל ולשמור על המסגרת הטיפולית , יש סיכוי שתצליחי, בקצב שלך, לגלות את הסיבות שגורמות לך לסבול, ולבנות את החיים שלך כך שתימנעי סבל מעצמך ומהמקורבים אליך.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
