הרצאה בכנס שיקום בבי"ח לוינשטיין - רעננה - 1999
ד"ר מרק רויטמן
המקרה שאציג עכשיו, מעניין בגלל האתגרים האבחוניים והטיפוליים שאיתם התמודדתי במשך שמונה חודשים, סה"כ 30 פגישות של טיפול מיני בעזרת סורוגייט.
מיכאל, בן 50, עם פנים ילדותיות וחיוך מבויש, עם בלורית שיער שחורה, נראה הרבה יותר צעיר מגילו. הוא גר עם הוריו ואחותו הצעירה.
אמו הייתה מאושפזת בבי"ח פסיכיאטרי לפני 30 שנה והאבחנות שקיבלה היו סכיזופרניה הברפרנית ודיכאון תגובתי. שילוב של שתי אבחנות אלו אומר לנו שבעצם אין אבחנה.
אחותו הצעירה אושפזה מספר פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים. היא מאובחנת כסובלת מסכיזופרניה כרונית. מיכאל מתאר אותה כמאוד ביישנית, לא מסוגלת ליצור קשר עם אנשים או לצאת מהבית לבד. בבית היא מנקה ומבשלת באופן כפייתי.
אביו הוא פקיד בגמלאות. מיכאל מתאר אותו כמאוד עצבני, חשדן, ובעל אופי קשה. בבית מגדירים את האופי שלו במילים: "לקוח קשה".
המשפחה מנהלת אורח חיים מאוד מסוגר, ואף אחד לא נכנס אליהם הביתה.
מיכאל עצמו התפתח כילד ביישן וחשדן, עם מעט מאוד חברים. בלימודים היה שקדן, למד שעות ארוכות, וזכה לציונים טובים, במיוחד במתמטיקה. הוא סיים בית ספר תיכון והתחיל ללמוד הנדסה.
בגיל 20, בזמן שירות מילואים, הוא עבר משבר פסיכוטי ראשון ואושפז בבי"ח פסיכיאטרי. במשך 13 שנה, בין 67 ו- 80, הוא אושפז בארבעה בתי חולים פסיכיאטריים לפחות שמונה פעמים. תיאור קליני המתואר בסיכומי המחלה נע בין תיאור מצבים קטטוניים, פרנואידיים ודיכאוניים. האבחנות נעות בין סכיזופרניה הבפרנית ועד לדיכאון תגובתי, מה שאומר שהאבחנה לא ברורה. בזמן האשפוזים וביניהם, הוא גילה מחשבות פרנואידיות נגד אביו ונגד הרופאים שטיפלו בו. הוא ביצע שני ניסיונות התאבדות כשניסה לתלות את עצמו, ואיים לחתוך את פינו.
למרות האשפוזים הוא הצליח לסיים תואר ראשון במתמטיקה בהצטיינות. הוא ניסה מספר עבודות, אבל פוטר אחרי זמן קצר בגלל איטיותו וטעויות שעשה. עבודתו הארוכה ביותר, 3 שנים, הייתה כפקיד קבלה במרפאת קופ"ח. מאז אשפוזו האחרון בשנת 80, הוא לא עובד וחי על קצבת הביטוח הלאומי.
בזמן האשפוזים שלו ועד להגעתו לקליניקה שלנו, הוא קיבל כמויות שונות של תרופות אנטיפסיכוטיות, אנטי פרקינסוניות ואנטי דיכאוניות. לאחרונה הוא קיבל 100 מ"ג לרגוקטיל.
כל השנים האלה הוא נהג לקום מאוחר ולאכול את ארוחת הבוקר שאחותו מגישה לו במיטתו. תפקידו היחיד בבית היה להוציא את אחותו לטיולים ולביקורים אצל רופא. פעם בשבוע הם ישבו בבית קפה או במקדונלד'ס. לעתים רחוקות מיכאל ביקר אצל חברו הנשוי, איתו למד באוניברסיטה. רוב הזמן בבית הוא צפה בטלוויזיה או קרא עיתונים.
כל חיי המין שלו היו אוננות בערך פעמיים בשבוע. הוא תמיד אונן בעמידה במקלחת כשהוא מסבן את אברי המין שלו. הוא אף פעם לא אונן בשכיבה במיטה בגלל הפחד שלו שבני המשפחה ישמעו אותו. במיוחד הוא דאג שאחותו לא תשמע אותו, כי הוא האמין שזה יהיה הרסני בשבילה בגלל ביישנותה ופחד מכל ביטוי של מיניות. הניסיון היחיד שלו עם אישה היה לפני הרבה שנים, כשהוא ביקר אצל זונה ברובע החלונות האדומים בזמן ביקורו באמסטרדם. הניסיון הזה היה כושל.
בביקור הראשון שלו בקליניקה נראה מסודר, ילדותי וביישן. היו סימני חרדה, והיה לו קשה להקשיב בסבלנות. הוא נהג לקטוע אותי באמצע המשפט כאשר נגענו בנושאים רגישים. כשהוא שמע את המבטא הרוסי שלי, הוא התחיל לצטט בדיחות וסיסמאות סובייטיות ישנות.
לא היו סימנים למצב פסיכוטי או הפרעה באפקט. השיפוט שלו היה תקין, והוא התמצא היטב בעניינים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. למרות זאת, היה בו משהו מוזר. הוא נראה כמו אדם מתקופה היסטורית אחרת.
הוא הסביר שהגיע לקליניקה בשביל ללמוד לתפקד מינית. תכניתו הייתה למצוא חברה דרך משרד שידוך, והוא רצה לרכוש ניסיון לפני כניסתו למערכת יחסים כזו. הוא ביטא פחד וחשד כלפי נשים. לדבריו כל הנשים רוצות אותו דבר, זאת אומרת להתחתן איתו ולהשתלט על הכסף שלו ועל רכושו.
השלב הראשון של הטיפול כלל פגישות עם הפרטנר החלופי מחוץ לקליניקה, פיתוח מיומנויות חברתיות, יכולת לנהל שיחה, לתפקד כבן זוג בביקור במסעדה או במוזיאון.הוא פיתח יחס טוב עם פרטנרית חלופית, אבל היה משהו ילדותי בהתנהגותו.
השלב הבא בטיפול הייתה עבודה איטית על תרגיליSensate Focus . מיכאל התקדם בהתלהבות, הוא הסתכל בעניין בהדגמות הווידיאו, שאל הרבה שאלות.
בפגישות שלו עם הפרטנר החליפי הוא התקדם היטב ביכולת לעשות עיסוי ארוטי, אבל נהנה יותר להיות במצב פסיבי כשהסרוגייט מלטפת אותו, רוחצת אותו, עושה לו עיסוי. גם מיכאל וגם הסרוגייט דיווחו על אווירה נעימה, הומור תואם לסיטואציה, וזקפות ספונטניות.
השלב הבא בטיפול היה אוננות הדדית. מיכאל התקדם טוב ביכולתו לגרות ולגרום להנאה לבת הזוג החליפית, אבל לא היה מסוגל להגיע לאורגזמה חוץ מבמצב של עמידה כשהוא מסבן את אברי המין שלו. לאחר כמה כישלונות להגיע לאורגזמה בתנוחות אחרות מתנוחה זו, הופיעה בעיה חדשה - של קושי להגיע לזקפה. אי אפשר היה ללמד אותו לשים קונדום בגלל שהקונדום החליק מהפין המסובן שלו. הוא לא היה מוכן לאונן בדרך אחרת בבית ודיווח על ירידה בחשק לאונן בכלל.
בשלב זה בטיפול הוא נעשה חשדן כלפי וכלפי הטיפול. הוא אמר שהמטרה היחידה שלנו - זה לקחת את הכסף שלו. הסרוגייט, שהייתה חדשה בקליניקה ומאוד רצתה להצליח בטיפול הזה, גם באה בטענות אלי: "אתה רופא, מה אין תרופה בשביל לתת לו זיקפה טובה? אם אתה לא מכיר תרופה כזו, שלח אותו לרופא אחר".
היה ברור שכל תהליך הטיפול הגיע למשבר ועומד בסכנה.
השיקולים שלי בשלב זה היו כאלה:
1.בירור רפואי בתחילת הטיפול הראה שלא קיימות בעיות רפואיות.
2.בדיקות מעבדה: רמות הפרולקטין והטסטוסטרון היו בגדר הנורמה.
3.המטופל אונן והגיע לאורגזמות ללא בעיה לפני המשבר בטיפול.
4.למטופל היו זקפות טובות בשלב של תרגילי Sensate Focus .
5.היה חשד מסוים שכמות של 50 מ"ג של לרגוקטיל מפריעה לזקפות ולשפיכה.
6.היה מסוכן להמשיך ולהוריד את כמות התרופה האנטיפסיכוטית, במיוחד כאשר הוא נעשה חשדני ועוין.
בשלב זה של הטיפול, נאלצנו לבטל 3 פגישות עם הסרוגייט בגלל מחלתה.השינוי במסגרת הטיפול בתקופה של המשבר, העמיד את כל המשך הטיפול בספק. מיכאל לא הופיע לפגישה איתי וביטל את הצ'ק האחרון שלו. הוא קבע פגישה אצל אורולוג פרטי, לא אחד שקשור לקליניקה שלנו.
בבדיקות מעבדה שעשה לו האורולוג התגלו רמות גבוהות במקצת של פרולקטין, ונמוכות במקצת של טסטוסטרון (בבדיקות לפני תחילת הטיפול כל הרמות היו בגדר הנורמה).
בדיקת NPT הראתה 5 זקפות במשך 8 שעות שינה, שנמשכו בין 8 ל- 31 דקות.הטומסנטיות הייתה טובה וריגידיות טובה בבסיס הפין וחלשה בקצה הדיסטלי שלו. המסקנה של הבדיקה הייתה: ריגידיות בלתי מספקת בקצה הדיסטלי של הפין. האורולוג רשם לו טזופלמד פורטה (תרכיב של יוכימבין עם סטריכנין) וקסטרל, תרופה שנותנים נגד הגדלה של הפרוסטאטה.
יש לציין שהטיפול התקיים לפני העידן של ה- Viagra.
בפגישה שהתקיימה לאחר ארבעה שבועות של הפסקה, מיכאל נראה רגוע. הוא אמר לי: "אתה רואה, אמרתי לך שהבעיה שלי היא גופנית ולא פסיכולוגית". הוא היה מוכן להמשיך בטיפול עם הסרוגייט.
כשראיתי את מיכאל רגוע ובמצב רוח טוב החלטתי לקחת סיכון ולהפסיק לגמרי את הלרגוקטיל שיכול להיות שהיה אחראי להעלאת רמות הפרולקטין. באותה פגישה אמרתי לו להפסיק תרופה נגד לחץ דם שרשם לו רופא המשפחה לפני שנים. עשיתי זאת כי לחץ הדם שלו היה תקין בכל המדידות במשך מספר חודשים של הטיפול שלנו.
חידוש הפגישות עם הסרוגייט היה מאוד מוצלח. למיכאל היו זקפות טובות, הוא למד לשים קונדום. מהר מאוד הוא ביצע חדירה והגיע לאורגזמות בתנוחות שונות.
מצב רוחו היה טוב ובאחד הימים הוא הודיע לי שהוא התחיל קורס ב- ++C, שפת מחשבים מתקדמת. תוך כמה חודשים, תוך כדי ההתקדמות שלו עם הסרוגייט, הוא סיים בהצטיינות את הקורס והתחיל לחפש עבודה בתכנות בשוק החופשי. לאחר כמה כישלונות בראיונות עבודה, הוא החליט לא לחשוף את סיפור חייו האמיתי והמציא סיפור חיים בדוי. זה כשנה הוא עובד בחברת מחשבים עם משכורת גבוהה מאוד.
סוף הטיפול שלו עם הסרוגייט היה מוצלח ביותר. הוא למד לקיים יחסי מין בתנוחה מיסיונרית, אישה למעלה, אישה כורעת על ארבע, וגם בישיבה. הוא אפילו הצליח לגמור פעמיים תוך 20 דקות.הסרוגייט לא הפסיקה לשבח אותו. היו לו זקפות חזקות אפילו לפני שהיה מוריד את המכנסיים.
נשאלה השאלה: האם ההצלחה שלו היא כתוצאה מהתרופה שקיבל מהאורולוג או הפסקה של הלרגוקטיל או התרופה נגד לחץ הדם. היה זה אפקט פלסבו או תוצאה של התקדמות בטיפול הסרוגייט.
בשלב זה של הטיפול החלטתי להוריד לו בהדרגה את הטזופלמד פורטה- תרופה שנתן לו האורולוג. הוא היה מקבל שני כדורים ביום, בבוקר ובערב. היות ולא רציתי לקלקל את אפקט הפלסבו, אם היה כזה, השתמשתי בטכניקה של בלבול, טכניקה בה משתמשים לעתים בהיפנוזה.
הוריתי לו במשך שבוע להוריד כדור אחד כל ערב שני. שבוע אחרי זה להוריד כדור בבוקר בכל יום שני בימים שלוקח כדור בערב. שבוע אחרי זה להוריד את הכדור בערב בכלל, ושבוע אחרי זה להוריד את הכדור בכלל.
כל אותם שבועות תפקודו המיני המשיך והשתפר. תוך כדי תהליך של הורדת התרופות, כאשר כבר הייתי בטוח בהצלחתו של מיכאל בטיפול, שאלתי אותו מה תוכניותיו אחרי גמר הטיפול. הייתי בטוח שאקבל תשובה בוגרת והגיונית.
במקום זה אמר לי מיכאל שכל הנשים רוצות אותו דבר, להתחתן איתו ולקחת ממנו את כספו. הוא אמר שאינו סומך על אף אחד, ובטח לא יכול לעזוב את אחותו לבד אחרי שהוריו ילכו לעולמם ושום אישה לא תסכים לגור יחד עם אחותו. אחותו גם לא תסכים לעולם שהוא יחיה עם אישה אחרת.
משפטו הבא היה שהטיפול הוא יקר מאוד ושהוא מחליט להפסיק אותו ברגע זה. כל השכנועים שלי שנשארו לו רק שתיים - שלוש פגישות ושאין טעם להמשיך עם תרופה כשהוא יכול להיפטר ממנה בתוך זמן קצר לא הועילו.
בדקות האחרונות של הפגישה השתדלתי להסביר לו שהשקעתו בטיפול הייתה כנראה ההשקעה הכדאית בחייו. בפעם הראשונה בחמישים שנה הוא עבד בעבודה אמיתית במקצוע עם משכורת טובה מאוד, בפעם הראשונה בחייו הוא גילה את עצמו כגבר בעל און, המסוגל לספק אישה מבחינה מינית וליהנות ממין בעצמו. בפעם הראשונה בשלושים שנה הוא היה ללא תרופות בכלל. כל ההסברים שלי היו לשווא.
כבר כשהיה ליד בדלת אמרתי: "אתה לקוח קשה!", אותם מילים בהן הוא תיאר את אביו. מיכאל עצר, חייך, הסתובב אלי ואמר: "בוא נקבע פגישה". בפגישה הבאה מיכאל סיפר לי שכשאמרתי לו: "אתה לקוח קשה", - הוא הבין שהוא חשדן כמו אבא שלו "לא שאבא שלי לא צודק, אבל החלטתי לתת לך צ'אנס".
סיכום
המקרה שהצגתי כעת מעניין בגלל המורכבות של הבעיות והאתגרים שהוא מעמיד בפני הצוות הטיפולי.
אנחנו רואים פה חולה פסיכיאטרי כרוני עם פסיכופתולוגיה קשה במשפחה, יחסים סימביוטיים עם אחותו חולת הנפש, חשדנות כסימפטום, כתכונת אופי וכאסטרטגיה משפחתית. כל זאת בנוסף למגוון בעיות רפואיות, וכל זאת בגבר בתול בן 50.
אפשר לראות בהצגה של מקרה זה איך טיפול מיני בעזרת סרוגייט, יחד עם התייחסות למגוון בעיות רפואיות ופסיכיאטריות אחרות, יכול להיות מנוף אדיר בשיקום של חולה פסיכיאטרי כרוני לכאורה חסר תקנה.
כל הזכויות שמורות למכון השרון