שני, 13 מאי 2013 10:04

דיכאון וחרדה - האם צריך להתגבר עליהם לבד‫?‫

נכתב על ידי 
דרג את המאמר
(0 votes)

 

מאמר מתוך חוברת ס.פ.נ.כ.ל ארגון הנכים הכללי 1995

מאת ד"ר מרק רויטמן מומחה לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה מנהל מכון "השרון" אבחון, יעוץ וטיפול נפשי בכפר-סבא

 

איריס הגיעה למרפאה של פסיכיאטר ברגע האחרון, כאשר המחשבות שאינה מסוגלת יותר לשאת את סיבלה ואם תמות, תפטור את עצמה ואת המשפחה מסבל, התחילו להשתלט עליה. כבר כמה שנים היה בארנקה מספר הטלפון של הפסיכיאטר, אך היא דחתה את ההתקשרות. לפני כשנתיים כאשר הרגישה רע מאד, אפילו הרימה טלפון, קבעה פגישה, וברגע האחרון התחרטה ולא באה לפגישה‫.


לפני שש שנים, כאשר איריס, אישה תמירה וחזקה בשנות השלושים לחייה, מזכירה בכירה ואם לשלושה ילדים, ערכה קניות בסופרמרקט, לפתע הרגישה מחנק, ודפיקות לב חזקות ומהירות. היא עזבה את עגלת הקניות ובבהלה מיהרה לצאת החוצה. שכנה שהייתה במקום החישה אותה לחדר המיון בבית החולים הקרוב.

 

עד שהגיעו לבית החולים איריס הרגישה יותר טוב. במיון בדקו אותה, עשו לה א.ק.ג., בדיקות דם - הכול היה תקין. אמרו לה, "אין לך כלום. תנוחי כמה ימים" ורשמו לה כדורי הרגעה. כעבור כמה ימים התקף דומה קרה לה במספרה. כדור שהיה בתיק שלה השפיע מהר והיא הצליחה לסיים את התספורת. היה נדמה לה שהספר והלקוחות האחרות שהיו באותה עת במקום הרגישו מה מתרחש איתה.

 

התקפים התחילו לחזור לעיתים קרובות, באולמות אירועים, במעלית, במסעדה, במפגשים משפחתיים וחברתיים. היא למדה בהדרגה בתירוצים שונים להימנע מלהגיע לכל המקומות האלה ואם ידעה שלא תוכל להימנע, הייתה לוקחת מראש כדור הרגעה‫.


חודשים רבים איריס ניסתה להסתיר מכולם את ההרגשות שלה. רופאת המשפחה שכנעה אותה שאין לה כלום, שזה יעבור לבד, שזה סתם עצבים, שהיא צריכה להתגבר, ושהיא אישה חכמה ואינטליגנטית ורשמה לה כדורי הרגעה לפי הצורך‫.


המאבק המתמיד עם חרדה או האפשרות להופעתה, התיש את איריס. היא התחילה לסבול מחולשה, ובמיוחד בבוקר, היה קשה לה לקום לעבודה. למרות שתמיד הרגישה עייפה, הייתה מתעוררת מספר פעמים בלילה עם תחושה רעה. לפעמים כבר בארבע לפנות בקר הסתובבה במיטה חלשה מכדי לקום ומבוהלת ולא שקטה כדי לישון.

 

בעבודה, במשפחה וסתם אנשים שהכירו אותה, שאלו מה קרה, למה את לא נראית טוב. הניסיון להסתיר מכולם את הסבל ולתפקד למרות אפיסת הכוחות, דרשו המון אנרגיה ואיריס, על דעת עצמה, הגבירה את צריכת כדורי ההרגעה לשש עד שמונה ביום, אבל גם זה לא הועיל. מצבה המשיך להידרדר.

 

בעלה ניסה להבין ולעזור ואף ארגן נופש בחו"ל שממנו איריס חזרה רצוצה והרגישה חולה ואשמה שאינה יכולה ליהנות כאשר מסביב כולם נהנים. הוריה ואחיותיה ניסו לשכנע אותה שאין לה כלום ושהיא צריכה להתגבר. כולם אמרו לה :"תראי איזה בעל יש לך, איזה ילדים ואיזה בית יש לך. אין שום סיבה שלא תרגישי טוב".

 

בדיוק אותן מחשבות מלוות בהרגשת אשמה ובושה מנעו ממנה לפנות לפסיכיאטר במשך שנים. לפעמים היו לאיריס ימים או תקופות יותר טובים והיה נראה לה שהצליחה להתגבר על החרדות והדיכאון, אבל ההטבות היו קצרות טווח והכוון הכללי היה של התדרדרות נפשית ופיזית‫.


בפגישה הראשונה עם הפסיכיאטר היה לה קשה להאמין שקיים טיפול מהיר ויעיל למצבה ושתוך מספר שבועות מצבה ישתפר לבלי הכר. למזלה היא התמידה בטיפולים.

 

היום היא אישה בריאה ומאושרת. מתפקדת אופן מלא ונהנית מכל רגע בחיים. "למה בזבזתי שש שנים? למה לא פניתי מיד לטיפול?" היא שואלת את עצמה כאשר באה למעקב פעם בכמה חדשים, רק כדי לספר כמה היא מאושרת שהתפטרה מהסבל שלה‫.


רבבות נשים וגברים בכל העולם סובלים מסינדרום דיכאוני - חרדתי. סטטיסטיקות מראות שעד 40% מכלל האוכלוסייה יסבלו מדיכאון וחרדה במשך חייהם. כ - 15% מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון וחרדה בכל זמן נתון. מחלות גופניות, נכות פיזית אצל אדם עצמו, או אצל בני המשפחה, הגירה, שינוי במצב הכלכלי או בסטאטוס החברתי, אבדן של אנשים קרובים או אבדן אחר, מעלים דרסטית את הסיכוי לפתח תסמונת דיכאונית-חרדתית‫.


למרות נפיצותו של הסינדרום הדיכאוני-חרדתי, ההתכחשות וחוסר המודעות באוכלוסייה הכללית ובקרב הרופאים, מדהימים. מחקר שנעשה בערים שונות בארה"ב על אוכלוסיות גדולות של אנשים הפונים לרופא משפחה, הראה שרופאי משפחה מאבחנים נכון רק 15-20 אחוז מהסובלים מדיכאון וחרדה ומפנים אותם להמשך טיפול אצל פסיכיאטר.

 

80-85 אחוז הנותרים מקבלים תרופות שונות נגד כאבים, תרופות הרגעה,תרופות שינה, תרופות פסיכיאטריות לא נכונות ובמינונים מוטעים, נמוכים מדי או גבוהים מידי. במקרים רבים נשלח הפציינט לבדיקות שונות, לעיתים מסוכנות, לעיתים יקרות, לרוב מיותרות‫.


כפי שראינו אצל איריס, תסמונת דיכאונית-חרדתית, אם איננה מטופלת, הופכת לכרונית ויכולה להימשך שנים רבות, לפעמים כל החיים. גם אם יש הטבות, הן מתקצרות עם השנים.

 

דיכאון וחרדה כרוניים מחלישים את המערכת החיסונית של הגוף. מחלות ממאירות, מחלות לב, לחץ דם, מערכת העיכול, מחלות עור מתפתחות ביתר קלות אצל האדם הסובל מדיכאון וחרדה. כל זה מביא לירידה בתפקוד, לפעמים קלה ולפעמים טוטאלית, ניתוק חברתי, הרס משפחות ובמקרים קשים, התאבדות. ילדים, במיוחד קטנים, הגדלים במחיצת הורים הסובלים מדיכאון וחרדה, יכולים לפתח קשיים ובעיות שילוו אותם כל החיים‫.


מה הסיבה שאדם שסובל כל כך קשה, אינו פונה לקבלת עזרה גם כאשר הוא יודע שעליו לפנות לפסיכיאטר‫? הבעיה היא שחלק מהסימפטומים של התסמונת עצמה, כמו רגשי אשמה ובושה, חוסר החלטיות וחוסר אנרגיה, הסטיגמה החברתית והלחץ המשפחתי הדורש מהחולה להתגבר לבד, רק מוסיפים מכשולים בפני תהליך הפניה לעזרה.

 

סימפטומים כמו התקפי חרדה, הפרעות שינה, שינוי בתאבון, שינוי במשקל, ירידה במצב הרוח, חוסר שימחת חיים, תחושת מתח במיוחד בשעות הבקר, צריכים להדליק נורה אדומה אצל הסובל עצמו ואצל בני משפחתו. תפקידם של בני המשפחה לעודד את הקרוב הסובל לפנות לעזרה מקצועית, לפעמים אפילו ליצור בשבילו קשר עם הפסיכיאטר וכל זה על מנת לקצר את הסבל ולמנוע נזקים בריאותיים וחברתיים לו ולמשפחתו‫.


היום קיים מגוון של טיפולים יעילים, תרופתיים ולא-תרופתיים, או השילובים שלהם, שתוך זמן קצר מחזירים לאדם את בריאותו, תפקודו ושמחת החיים שלו‫‫.

 

כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

Read 12281 times Last modified on שלישי, 12 נובמבר 2013 07:25
ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה

כתוב תגובה