שאלה:
אני בן 23. מזה זמן רב אני נוטה להפרעות כפייתיות, כגון רחיצת ידיים מרובה, פחד ממחלות, מחשבות טורדניות, חרדות וכל הנלווה לזה. אני מצליח להסתיר את הבעיה מעיני הסביבה, וכלפי חוץ שום דבר לא מורגש, אבל מבפנים אני סובל סבל רב ומייגע. בגלל הבעיה אני מונע מעצמי לעשות דברים שאני אוהב.
אף על פי שאני מודע לחוסר ההיגיון של המחשבות והמעשים הכפייתיים הללו, אני לא מסוגל להיפטר מהן. רציתי לדעת מה גורם למחלה, ואם ניתן לטפל בתופעות הללו ולנהל אורך חיים נורמאלי. מאוד אשמח אם תוכל לענות על שאלתי.
תשובה:
הפרעה כפייתית, או Obsessive-Compulsive Disorder(OCD) לפי ראשי התיבות, היא אחת המחלות השייכת לקטגוריה של הפרעות חרדה. כ- 2% מהאוכלוסייה סובלים מהמחלה בכל זמן נתון, וכ- 4% יסבלו ממנה במהלך חייהם.
המחלה מאופיינת במחשבות חוזרות - שפורצות לתוך התודעה בלי שאדם רוצה בכך, ולמרות המודעות שהמחשבות האלה הם לא הגיוניות. זה החלק האובססיבי של המחלה.
לעיתים בגלל המחשבות האלה, אדם נאלץ לבצע מעשים שהוא עצמו רואה כמיותרים, אך הוא לא מסוגל להימנע מעשייתם. זה החלק הקומפולסיבי של המחלה.
ברוב המקרים, שני החלקים מתקיימים במקביל, וממררים את חייו של האדם הסובל. המחשבות הכפייתיות הנפוצות הן פחד מלכלוך, פחד מגרימת נזק לאחרים, פחד מתוקפנות, פחד מדחפים מיניים אסורים, התלבטויות מוסריות או דתיות בלתי פוסקות.
בין המעשים כפייתיים: רחיצה חוזרת, למשל רחיצת ידיים עד לנזקים לעור, בדיקות חוזרות של דלתות, ברזים, גז. צורך לחזור על הפעולה, ספירה חסרת משמעות, למשל ספירת עמודי חשמל בדרך, איסוף וחוסר יכולת לזרוק דברים, חזרה על משפט או תפילה אין ספור פעמים.
ידוע שאצל סובלים מהמחלה קיימת הפרעה פיזיולוגית במוח, אך סיבותיה לא ברורות. אצל אחדים, המחלה מתבטאת בהפרעה קלה, שלא פוגעת באופן משמעותי בחייהם ובתפקודם, אצל אחרים - זו מחלה קשה שמרתקת אותם לביתם או אפילו למיטה, ופוגעת קשות בכל תחומי החיים.
בחלק מהמקרים טיפול התנהגותי או תרופתי, או שילוב בין השניים, מתקן את המצב לחלוטין, או באופן משמעותי, במקרים אחרים כל הניסיונות הטיפוליים נכשלים.
בטיפול ההתנהגותי מתרגלים חשיפה לגורמים מעוררי חרדה, כמו לכלוך, מניעת תגובה, כמו איסור לרחוץ ידיים אחרי שנוגעים ברצפה או בידית הדלת בשירותים.
תרופות שעוזרות לדיכאון יכולות להיות יעילות בטיפול במחלה כפייתית, אך בדרך כלל נדרשות כמויות גבוהות יותר, וההשפעה איטית יותר. המחלה היא כרונית והפסקה בטיפול מביאה לחזרתה.
06.08.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
