שאלה:
אני בת 21 וחצי,לפני כחצי שנה חוויתי התקפת חרדה, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות, כי הייתי תחת השפעת חשיש ואלכוהול, וחשבתי שזה כתוצאה מזה.
בפעם השנייה זה קרה לי בבית, כאשר פשוט ישבתי וראיתי טלוויזיה, ופתאום הרגשתי דפיקות לב מהירות ולחצים בגוף. הייתי בטוחה שאני הולכת למות. זה היה חודש אחרי ההתקף הראשון.
מאז יש לי התקפים שחוזרים על עצמם ללא כל הזהרה מוקדמת. כמה פעמים לקחו אותי למיון של בית החולים. שם בדקו אותי, ונתנו לי כדור קלונקס. עכשיו אני לא זזה לשום מקום בלי הכדורים, כי אני פוחדת שאקבל התקף, ולא יהיה לי אותם.
אמי אחות בבית חולים, ואני מבקשת ממנה שתיקח אותי לפסיכיאטר, אבל היא מתביישת, כל הזמן אומרת 'בסדר' - אבל לא עושה עם זה כלום. היא רק דואגת שיהיו לי הכדורים.
אני מאוד מפחדת ממה שקורה לי, ולא יודעת איך להתמודד עם זה. זה משפיע על כל החיים שלי. הפסקתי לעשות המון דברים שקודם נהניתי מהם, כי אני מפחדת לקבל התקף. בבקשה, תעזור לי!
תשובה:
המצבים, אותם את מתארת, באמת נראים כמו התקפי חרדה או פאניקה. זה לא נדיר שההתקף הראשון מופיע בהשפעת סמים או אלכוהול. החוויה של התקף פאניקה - היא חוויה מפחידה וכואבת מאוד. מי שעבר אותה פעם, זוכר אותה לכל החיים, ופוחד מחזרתה.
התקפי פאניקה חוזרים גורמים להימנעות ממצבים שבהם אותו אדם חושש שהפאניקה תחזור. עם כל התקף נוסף, או אפילו רק חשש מהתקף ההימנעות מתרחבת לעוד ועוד מצבים, לעוד ועוד מקומות. בסופו של דבר זה מתחיל לפגוע בחיי החברה, בעבודה, ביחסים הבינאישיים, בחיי המשפחה, ועוד.
קלונקס, הכדור שקיבלת בחדר המיון, הוא טיפול חירום. הוא יכול להפסיק התקף חרדה כאשר זה בא, אבל הוא לא מתאים כטיפול קבוע בהתקפי פאניקה חוזרים. בהדרגה מפתחים תלות בכדור, ועצם אי לקיחתו יכולה לגרום להתקפי חרדה, לתופעות גמילה, ואפילו להתקפי אפילפסיה.
הגוף גם מפתח סבילות לכדור, ועל מנת למנוע את אותו התקף, יהיה צורך בכמות הולכת וגדלה של הכדורים. סכנת ההתמכרות לכדורים מקבוצת קלונקס ידועה לציבור, אבל לעיתים מביאה לתוצאה ההפוכה - הימנעות מטיפול בכלל.
כיום, בנוסף לשיטות שונות של פסיכותרפיה, קיימות תרופות מאוד יעילות לטיפול בחרדה ובפאניקה, תרופות שאינן גורמות לפיתוח תלות וסבילות.
אנשים הסובלים מהתקפי חרדה ופאניקה בדרך כלל סובלים גם מבושה לגשת לטיפול אצל פסיכיאטר. יחד עם זאת, שכיחות התופעה של התקפי פאניקה גבוהה מאוד, וסובלים ממנה כ- 15% מהאוכלוסייה הכללית.
04.03.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
