שאלה:
אני בת 48, ויש לי אח מהנדס בן 44. אשתו עזבה אותו לפני חמש שנים. מאז הוא רק מתדרדר. הוא פוטר מהעבודה במפעל בו עבד 18 שנה, הזניח את עצמו, מסתובב לא מגולח, כל הזמן באותם בגדים, מתבודד, רוב הזמן בבית, לא מנסה למצוא בת זוג, לא מתעניין בילדים שלו, בקושי מדבר בטלפון עם בנו הבכור.
אבל עיקר הבעיה זה הבית שלו. אגב, אשתו עזבה אותו עם הילדים והשאירה אותו בבית המשותף שלהם. אבל בבית הזה אי אפשר לחיות.
מאז שאחי היה סטודנט, הוא לא זורק שום דבר מהבית. כל המחברות שלו, חוברות, עיתונים מקצועיים ורגילים. מחברות, בגדים וצעצועים של הילדים מאז שהיו קטנים. כל החפצים האלה ממלאים את הבית, את כל הארונות את כל המיטות מתחת ומעל.
שני חדרים מתוך ארבע הפכו למחסן מלא עד אפס מקום, כך שבכל מקרה אי אפשר למצוא שם משהו - גם אם רוצים. הסלון וחדר שינה מתמלאים בהדרגה גם כן. כל זה מעלה ריח של עובש ומלא אבק.
אני מנסה לדבר אם אחי, מנסה לשכנע אותו לזרוק דברים, מוכנה לעזור לו בזה. הוא תמיד עונה לי שהוא יעשה את זה לבד, כי רק הוא יכול למיין דברים, אבל למעשה הוא לא עושה שום דבר. מה קרה לאחי. למה הוא התדרדר כל כך?
תשובה:
מהמכתב שלך עולה שאחיך סובל ממספר בעיות: מצב דיכאוני, אספנות כפייתית, חוסר מוטיבציה לבצע דברים, חוסר יכולת לתפקד וחוסר יכולת לשמור על קשר אפילו עם הילדים שלו. הבעיות האלה יכולות להצביע לכמה כיוונים:
תסמונות פסיכיאטריות שונות, כגון תהליך סכיזופרני, מצב דיכאוני, מחלה כפייתית יכולים להתבטא בתופעות כאלה. הטיפול בכל אחת מהמחלות הללו שונה, ורק אחרי בדיקה קלינית מקיפה ניתן לקבוע את האבחנה והטיפול המתאימים.
בגלל חוסר המוטיבציה של אחיך, אותה את מתארת, הוא בעצמו קרוב לוודאי לא יפנה לרופא. העזרה הכי משמעותית שאת יכולה להגיש לו בשלב זה היא לשכנע אותו לבוא יחד איתך לפסיכיאטר, או לחילופין להביע נכונות שפסיכיאטר יערוך אצלו ביקור בית. אם הוא יסכים, את צריכה להיות זו שמקשרת ומסדירה את הביקור.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון