שאלה:
אני אם לבן 25. מאוד מדאיגים אותי האפאתיות וחוסר המוטיבציה שלו. הוא ממשיך לגור יחד איתי, לא עובד ולא לומד, ישן עד מאוחר. כאשר אני שואלת אותו מה יהיה, מה הוא מתכוון לעשות עם עצמו, או שהוא לא עונה כלום ומסתגר עוד יותר, או שהוא אומר שלא מעניין אותו כלום.
הוא לא מדבר על התאבדות, אבל אני מודאגת. שאלתי היא: האם התנהגות כזו מעידה על מחלת נפש, והאם יש צורך לטפל במצב?
תשובה:
את מתארת את המצב של בנך כאפאתיות. אפאתיות וחוסר מוטיבציה כשלעצמם, אינם מחלה. אפאתיות היא סימפטום, ויש צורך באבחון פסיכיאטרי מקיף כדי להגיע לאבחנה נכונה, ורק לאחר מכן להחליט האם יש צורך בטיפול זה או אחר.
אתאר כמה מצבים שבהם הסימפטומים הבולטים הם אפאטיות וחוסר מוטיבציה:
אחד המצבים הללו הוא מחלת הסכיזופרניה, שפוקדת 1% מאוכלוסיית העולם, ומתחילה סביב גיל ההתבגרות.
גם דיכאון, במקרים מסוימים, במיוחד אצל צעירים, מתבטא כך.
אפאתיה יכולה גם להיות סימפטום לפגיעה מוחית מחבלה או מגידול במוח.
סיבה נפוצה אחרת לאפאתיה וחוסר מוטיבציה היא שימוש ממושך בסמים כמו מריחואנה או הסנפת דבקים.
על פי ניסיוני, קיימת גם קבוצת אנשים שמתחת לטענה שלא אכפת להם מכלום, ולא מעניין אותם שום דבר - מסתירים פחדים שונים, כמו פחד מכישלון, חרדות לסוגיהן, פוביה חברתית, וביישנות קיצונית.
כל המחלות והבעיות שמניתי בהן סימפטומים של אפאתיה וחוסר מוטיבציה יכולים להתקיים כחלק מתמונה קלינית כוללת. זה אולי נשמע מפחיד, אבל צריך להיות ברור שבתשובתי התייחסתי לסימפטום - ולא לבן שלך.
אם מצבו והתנהגותו מדאיגים אותך, עשי הכול כדי שיגיע לבירור מקצועי מהר ככל האפשר.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון