שאלה:
אני בת 30. בגיל 17 קיימתי יחסי מין בפעם הראשונה, ומאז הייתי מאוד מתוסכלת מהנושא של אורגזמה. חשבתי שמשהו לא בסדר בי, כי לא הייתי נהנית ממין בכלל.
לפני שמונה שנים עברתי אונס. במשך כמה שנים טובות אני בטיפול פסיכיאטרי מהטראומה שעברתי. אך שאלתי היא קצת בכיוון אחר. אני כל הזמן רוצה לעשות מין (אפילו סטוצים - לא משנה) ולא פעם ביום.
לפעמים אני נהנית, ואפילו מגיעה לאורגזמה - כי בזמן אוננות גיליתי שגירוי הדגדגן עושה לי את זה. השאלה שלי היא: האם זה שאני כל הזמן חושבת על מין ומנסה למצוא כל הזדמנות לשכב עם גבר וגם מאוננת הרבה - זה אומר שאני נימפומנית?
תשובה:
מהנוסח של שאלתך ניכר כי את חשה מבוכה, אשמה ומצוקה נפשית. את שואלת אם את נימפומנית כדי לקבל אישור לבוז העצמי על חוסר השליטה בדחף המיני שלך. אין ספק שמה שעובר עליך גורם לך לסבל רב. את משתמשת בביטוי "נימפומנית" כמין קללה, שאולי מחליפה אצלך מילים כמו "זונה" או "מופקרת".
המילה "נימפומניה" מתייחסת לנשים עם דחף מיני מוגבר, אשר באופן מוגזם חושבות על מין ומפנטזות עליו, עוסקות באוננות או בחיפוש אחר פרטנרים מזדמנים כדי לקיים עמם יחסי מין. קיום יחסי מין, ואפילו אורגזמה, מביאים רק לסיפוק קצר, שאחריו הגירוי המיני והחיפוש אחר סיפוקו מתחילים מחדש.
הביטוי "נימפומנית" נדד מהספרות לשפה המדוברת, ומשם לקלסיפיקציות הרפואיות. כיום ברפואה כמעט ולא משתמשים בביטוי הזה. במקומו הופיעו שמות, כמו התמכרות למין, אובססיה מינית, תסמונת של עוררות מינית קבועה. כל אבחנה כזאת מתייחסת לסיבות שונות לתופעה.
כמובן, מה שמוגזם עבור אישה אחת, יכול להיות לגמרי נורמאלי בשביל אחרת, היות שהדחף המיני שונה מאדם לאדם. כאשר ההתעסקות במין גורמת להזנחה של פעילויות אחרות, פוגעת במערכות יחסים, מביאה להתנהגויות מסוכנות, גורמת לרגשי אשמה, קרוב לוודאי שמדובר באחד המצבים הפתולוגיים.
סיבות להתעסקות מוגזמת במין יכולות להיות שונות: החל מבעיות פסיכולוגיות וכלה בהפרעות הורמונאליות. בין הבעיות הפסיכולוגיות שיכולות להביא לפעילות מינית מוגזמת יכולות להיות: ניסיון לתקן תחושות של ערך עצמי נמוך, על ידי פיתוי של עוד ועוד גברים; רצון לרפא נזק של ניצול מיני על ידי חזרה למצבים דומים בתקווה לא מודעת לזכות באהבה והתחשבות של הגבר הפוגע; ביטוי לשנאה ותוקפנות כלפי הגברים על ידי ניצולם ודחייתם.
אני מקווה שבעזרת המטפל שלך תגיעי לתובנות עמוקות למניעים להתנהגותך, ולשליטה טובה יותר בחיים שלך, ואז לא תצטרכי לכנות את עצמך "נימפומנית", או כל כינוי גנאי אחר. בנוסף לפסיכותרפיה ישנן גם תרופות שיכולות להקל על המצב.
12.09.2007
כל הזכויות שמורות למכון השרון