שאלה:
אני אחראית על מספר עובדים ועובדות בחברה גדולה. כולנו עובדים מאוד קשה, והדרישות מאתנו גבוהות מאוד. לפני כמה ימים עובדת אחת התפרצה עלי. היא האשימה אותי בכך שאני עוקבת אחריה, מדווחת עליה לממונים, רוקמת עם עובדים אחרים קנוניה נגדה, מנסה לגרום לה להתפטר.
ההאשמות מאוד פגעו בי. בכיתי בבית חצי לילה. אני מאוד כועסת. האווירה במחלקה מאוד מתוחה. מה עושים עם העובדת כזאת? אולי היא צריכה טיפול נפשי?
תשובה:
הסוגיה שאת מעלה מורכבת ביותר. כמובן שקיימת אפשרות שהעובדת שהתפרצה אליך לא יציבה נפשית, חשדנית, אולי אפילו בצורה חולנית. ייתכן גם שכל ההאשמות שהיא מטיחה בך לא מבוססות על עובדות.
עם זאת צריך לזכור שהבריאות הנפשית של העובדים תלויה מאוד באווירה שקיימת בארגון.
גורמים שונים משפיעים על האווירה בארגון. ביניהם היחס של הארגון כלפי ארגונים אחרים שהוא כפוף אליהם, והארגונים שכפופים לו, אם קיימים כאלה, האישיות של המנהל או של בעל הבית, היחס של המנהל לכפופים לו.
אישיותו של המנהל ואישיותם של העובדים בכל דרגות האחריות נבנתה בהשפעת גורמים גנטיים, משפחות המוצא שלהם, התנסויות בחיים. האינטראקציות בין כל אלה נותנת את סך הכול של האווירה בארגון.
אם האווירה היא של חשדנות, ניצול, איפה ואיפה, חוסר פתיחות, תחרות בלתי הוגנת - קיימת אפשרות שאצל עובדים מסוימים, למשל כאלה שיש להם נטייה טבעית לחשדנות או כאלה שנמצאים במקומות המועדים לפורענות בארגון, יופיעו תגובות פרנואידיות.
במקרה כזה, גם אם לא עקבת למעשה או דיווחת באמת, התחושה של העובדת משקפת, אולי בצורה מוגזמת, את האווירה הכללית במקום העבודה.
במקומות עבודה, בהם קיימת מדיניות מוצהרת של מעקב אחרי שימוש באינטרנט או מצלמות מעקב אחרי העובדים - ההנהלה חייבת לפעול במודע ליצירת אווירה שמנטרלת את תחושת החשדנות וחוסר האמון. כמו שאת רואה - הנושא לא פשוט כלל. כמו שאומרת בדיחה פסיכיאטרית "זה שאני פרנואיד - לא אומר שלא עוקבים אחרי".
ייעוץ מקצועי שמתייחס גם לאספקטים הקליניים של העובד היחיד וגם לדינאמיקה של הארגון יכול לעזור בהתמודדות עם הבעיה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון