שאלה:
אני בת 50, עובדת בשתי משרות, ברובן רק בסביבות נשים. בעבודתי בבוקר, כשאני בעמדה של מרצה אורחת, אני מסתדרת עם נשים סביבי מצוין. אני מקבלת מהן יחס טוב, הרבה כבוד והערכה. בעבודתי השנייה אחה"צ כאשר אני בעמדה שווה לשאר הבנות, אני תמיד מרגישה כנטע זר, אף פעם לא מצליחה ליצור קשרים טובים, ואין שום חיבור בינינו. אותו הדבר קורה גם כאשר אני נמצאת בחוג ספורט. אני מרגישה שלא נעים לי עם הנשים האלה, ואין לי שום עניין להתחבר איתן.
תשובה:
את מתארת מצב, אבל לא שואלת שאלה. אני מניח שאת רוצה לשאול למה זה קורה, ומה עושים עם זה? בשביל לענות על השאלות האלה, נניח שקיימים שני עולמות - העולם הפנימי והעולם החיצוני.
העולם הפנימי בנוי מכל הזיכרונות העבר של האדם, מקומו במשפחה, בגן ובכיתה בבית הספר. אדם מפנים במשך כל חייו את יחסם של הסובבים כלפיו, וזה מה שבונה את ההרגשה הפנימית שלו: שווה- לא שווה, יפה- לא יפה, אהוב- לא אהוב.
עם ההרגשות הפנימיות האלה הוא מגיע לכל מקום בעולמו החיצוני - עבודה, חברה, חוגי ספורט, וכו'. שם הוא משדר דרך התנהגותו ובצורה לא מודעת בדרך כלל: " אני שווה, אני חזק, אני מנהיג " או להיפך: "אל תיקחו אותי ברצינות, אני לא יודע מה קורה, אני שווה פחות מכם".
אנשים מסביב מיד קולטים את המסרים ומתנהגים כלפי אותו אדם בהתאם. זה לא אומר שגורלו של האדם נקבע בילדות ולא ניתן לשנותו. האינטראקציה בין העולם הפנימי והחיצוני מתרחשת במשך כל חייו.
אם נחזור לסיפור שלך, אז כנראה בסביבה שבה יש לך תפקיד דומיננטי - את מרצה - גם ההרגשה הפנימית שלך משתפרת, ואת יוצרת קשר עם אחרים כמנהיגה. אין ספק שגם ההרגשה הטובה הזאת מופנמת ומחזקת את התחושה הפנימית שלך.
יחד עם זאת, יכול להיות שבלי סימני הסטאטוס של מרצה, בחברה של שווים, התחושות מהעולם הפנימי קופצות לקדמת הבמה, וקובעות את מעמדך הנחות או הלא נוח.
כמו שאמרתי קודם, החיים בעצמם יכולים להיות תיקון, כמו ההתקדמות שלך לסטאטוס של מרצה.
אבל לפעמים התהליך הולך לכיוון ההפוך. יחס שלילי של הסביבה, השפלה, מוסיפים לחוסר הביטחון הפנימי, לתחושת הנחיתות. בתהליך של פסיכותרפיה המנגנונים האלה נעשים מודעים, וניתנים לשליטה. אדם יכול לקבל שליטה על הרגשותיו ועל גורלו.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון