שאלה:
אני בת 37, ובעלי צעיר ממני בחצי שנה. אנחנו יחד מכיתה י"ב. לפניו היה לי חבר במשך שלוש שנים. לבעלי לא היה ניסיון מיני כשהכרתי אותו. עד לפני חצי שנה היינו זוג מדהים.
חיי המין שלנו היו מצוינים. אני הייתי היוזמת והמגוונת של הסקס. אני גם יזמתי את כל הבילויים והפעילויות החברתיות כי בעלי העדיף לשבת בבית עם העיתון והטלוויזיה שלו.
לפני כחצי שנה הרגשתי שמשהו קורה לבעלי. הוא הפסיק להתייחס אלי, נעשה עוין וקר כלפי, סירב לשתף אותי במחשבותיו. התאפקתי כמה שיכולתי, עד שלילה אחד בא הפיצוץ. לאחר בכי שלי ושלו, הוא הסביר לי שהוא מרגיש כישלון בחיים.
לפני כמה שנים הוא הביא לפשיטת רגל עסק משפחתי מצליח של ההורים שלי. בעקבות זאת רמת החיים שלנו ירדה. במאמצים גדולים שלי ושל משפחתי הצלחנו לשקם את המצב שלנו. אף פעם לא האשמתי אותו בכל התסבוכת.
באותו לילה בעלי אמר שהוא לא אוהב אותי יותר, ושהוא רוצה לצאת לבד מבלי לתת דין וחשבון. החלטתי לתת לו חופש. הוא התחיל לדאוג להופעתו החיצונית, קנה תכשירים יקרים נגד התקרחות, הלך לדיאטנית ולחדר כושר.
בד ובד הוא התחיל לצאת לבד בימי שישי, לחזור מאוחר בלילה, ולא לקח לי זמן רב לגלות שהוא מבלה עם אחת מהעובדות שלו.
נורא נפגעתי וכעסתי, הצעתי להיפרד. לבסוף החלטנו לתת צ'אנס. אני תמיד הייתי אישה תומכת, אוהבת, חמה ומפרגנת. וכצעד של פיוס הזמנתי נערת לווי הביתה כדי לפצות את בעלי. חגגנו בשלישיה וחשבתי שבזה העניין הסתיים, אבל הסתבר לי שהרומן שלו לא נפסק, והוא המשיך להיות סגור וכעוס כלפי. אני מרגישה שהכול מתפרק.
השאלה שלי היא האם זה משבר חולף, או שהכול אבוד וכדאי לחתוך ולא להיפגע יותר?
תשובה:
כנראה את באמת אישה נהדרת, אוהבת, חמה ותומכת - אבל ממכתבך נוצר רושם כאילו את מתייחסת לבעלך קצת כמו אם שתלטנית לילד. את נותנת כסף, יוזמת עסקים, בילויים, סקס, כועסת, סולחת, נותנת לו מתנות. כמו אם לילד מתבגר את מתפלאת: "הייתי כל כך בסדר, למה הוא עושה בעיות?"
כנראה בעלך, שעד עכשיו הסכים להיות 'ילד טוב', עובר עכשיו משבר שדומה למשבר גיל ההתבגרות, מנסה להגיע לידי 'הגדרה עצמית', בודק מה הוא שווה בלי התמיכה והעזרה שלך. התהליך הזה הוא מסובך, עדין, וטומן בחובו סכנות רבות.
בגיל כזה שינוי אישי ושינוי במערכת המשפחתית לא באים בקלות. אם אתם מתקשים לנווט את המצב לבד, כדאי לפנות לאיש מקצוע בעל גישה מערכתית, שיעזור לכם למצוא כיוון בסערת הרגשות שבה אתם נמצאים כעת.
11.10.2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון