שאלה:
אני בת 21, ומזה כ- 10 שנים יש לי בעיה מינית חמורה. אני מתביישת לדבר על זה ולבקש עזרה. אין לי כל ניסיון מיני עם גברים. אפילו עדיין לא התנשקתי. אני פוחדת לפתח מערכות יחסים בגלל הבעיה הזאת.
יש לי דחף כפייתי להכאיב לעצמי בזמן האוננות. אני מתביישת לפרט בדיוק מה אני עושה. זה כרוך בכאב וסבל רב בזמן האוננות, אבל אני מרגישה שאני חייבת לעשות זאת. זה גורם לי לסוג של סיפוק. הסיפוק שלי אינו מיני. אני לא חווה אורגזמה או הנאה מינית - הסיפוק הוא נפשי.
תמיד אני מדמיינת תרחישי אונס בזמן שאני מכאיבה לעצמי. אני נהנית מהתרחיש עצמו, ומתחושת הסימפטיה והרחמים שאני מקבלת מאנשים דמיוניים.
בעבר הותקפתי מינית כמה פעמים, אבל לא נהניתי מזה בכלל. אחרי זה פיתחתי את התרחישים הללו שקרו לי במציאות, למשהו דמיוני ומעוות, וזה הפך לפנטזיה המינית שלי.
אני חשה רגשות אשם כבדים. זה מעיק עלי בחיי היומיום, ומאיים על הביטחון האישי שלי. אני גם חוששת שפגעתי בעצמי בצורה שאיני מודעת לה. אני חשה כאבים פנימיים עזים שעות וימים לאחר "האקט" עצמו.
אני מבולבלת, ולא ממש מבינה האם באמת זה מה שאני רוצה - להיאנס שוב ושוב, והאם אני נהנית מזה. אם זה נכון, זה פשוט נורא מבחינתי. זה הורס לי את כל התדמית האישית שלי.
אני מרגישה גועלית בכל הנוגע למין. אני מרגישה שזה שולט בכל החיים שלי. ככל שאני מבצעת את "הטקס" הזה שלי בתדירות גבוה יותר, אני חשה מדוכאת יותר. אני לא יודעת אם יש קשר בין כל הדברים האלה.
תשובה:
הדיוק של התיאור שלך ועומקו מצמררים גם את מי ששמע וידויים אישיים רבים וקשים. מה שקורה לך מאפשר הצצה להשפעת הטראומה על הנפש האנושית. זה מזכיר את הסרט המפורסם "צייד הצבאים", שבו מי שעבר את תופת הקרב, נדחף מבפנים לשחזר את הסבל, הסכנה והפחד על ידי חזרה כפייתית למשחק של רולטה רוסית.
אירועים טראומתיים, ובמיוחד כאלה שקרו בילדות, הופכים למרכזה של ההוויה הפנימית של האדם, ואחר כך מכתיבים בצורה לא מודעת את מצב רוחו, התנהגותו, יחסיו הבינאישיים, מיקומו בחברה ותפקידו בה, מקומו במשפחה, ההערכה העצמית שלו, בחירת בני זוג, בריאותו הפיזית והנפשית - ולמעשה כל גורלו.
טיפול בטראומה נפשית אינו קל ואינו קצר, אבל ההזנחה של הבעיה עלולה להביא לתוצאות חמורות הרבה יותר מהטראומה עצמה.
03.01.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון