שני, 10 יוני 2013 08:13

מי יטפל במצילי חיים

נכתב על ידי 
דרג את המאמר
(0 votes)

 

שאלה:

 

אני אחות בחדר מיון של אחד מבתי החולים הגדולים בארץ. במסגרת עבודתי אני וצוות הרופאים והאחיות שעובדים איתי נחשפים כל יום למצבי סטרס רבים. חלקם קיצוניים מאוד.

 

אני מדברת על פציעות קשות, מוות, תאונות ופיגועים עם נפגעים רבים, תגובות קשות של בני משפחה על מות קרוביהם, ועוד. לפעמים מגיעים למיון אנשים שאנחנו מכירים, ואז זה קשה שבעתיים.

 

אני מוצאת את עצמי מתקשה להתנתק מהעבודה גם בשעות שאני לא במשמרת. קשה לי לדבר עם בני משפחתי ועם חברים על ענייניהם או סתם שיחה קלה שעות אחרי שהייתי עדה לאסונות שקורים לאנשים. לפעמים אני עושה את עבודות הבית שלי בצורה אוטומטית, מרגיז אותי כאשר הילדים לא עושים בדיוק מה שהם צריכים לעשות.

 

בעלי מתלונן על מצבי הרוח שלי. הוא לא יכול להבין למה אני לפעמים אדישה כלפיו, ולפעמים תוקפנית. כאשר אני מנסה לספר לו מה קרה לי בעבודה היום או אתמול, הוא מבקש ממני לחדול ולהוציא את העבודה מהראש שלי כאשר אני בבית.

 

אני לא מסוגלת לעשות זאת למרות הניסיון שלי של שמונה שנים בעבודה הזאת. מהשיחות עם חברותי לעבודה אני מבינה שאני לא היחידה. גם הרופאים שעובדים איתי לעתים עצבניים, חסרי סבלנות. כמה מהחברות שלי לוקחות מדי פעם כדורי הרגעה.

 

כולם מדברים חצי בצחוק על רצון לעזוב את העבודה הזאת ולעסוק במשהו יותר "נורמאלי". אני מאוד אוהבת את העבודה, אבל מתעניינת אם יש דרכים יותר יעילות להתמודד עם המתח.

 

תשובה:

דוקטור רויטמן

 

תודה על מכתבך גלוי הלב. את וחברייך לעבודה עושים עבודת קודש בחזית קשה ובמתח מתמיד.

 

בזמן האחרון יש יותר ויותר הבנה לכך שעובדי רפואה דחופה, שוטרים, צוות אמבולנסים וכוחות הצלה אחרים נמצאים בסיכון גבוה לפתח בעיות פסיכולוגיות שונות.

 

אפילו אחרי חשיפה אחת למקרה קיצוני, אנשים רבים מפתחים סימפטומים שונים שלא עוברים שבועות, חודשים ואף שנים. סימפטומים כוללים עוררות יתר לגירוים שונים, עצבנות, זיכרונות חוזרים, חלומות זוועה.

 

כאשר מדובר בחשיפה חוזרת לאירועים טראומטיים, קיימת אפשרות שכל אירוע נוסף יחליש את הנחשף ויחמיר את הבעיות או להפך, שאדם יתחזק, מנגנוני התמודדות יתפתחו ויהיו ליעילים יותר.

 

הכיוון תלוי בגורמים שונים, ביניהם האישיות הבסיסית, המוטיבציה שמניעה את האדם לעבוד בעבודה רווית סטרס, אבל בעקר רמת הגיבוש בצוות, תמיכה הדדית ותמיכה מצד ההנהלה, תמיכה במשפחה ותנאי עבודה.

 

במקומות עבודה שונים מתקיימות קבוצות תמיכה שמאפשרות דיון בבעיות, דרכי התמודדות, חיפוש פתרונות יעילים ותמיכה הדדית. רצוי שתהיה גם נגישות קלה לעזרה נפשית אינדיבידואלית במקרה של מצוקה חריפה או מתמשכת.


1999-2003

 

כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

Read 57982 times Last modified on שני, 02 דצמבר 2013 06:25
ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה