שאלה:
אני בן 24. לפני כשנתיים אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית בגלל דיכאון קליני קשה וניסיון התאבדות. אחרי חודש וחצי של טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון הרגשתי את עצמי סופרמן. המשכתי בטפול תרופתי ובמעקב במשך שנה וחצי.
לפני שלושה חודשים אני והפסיכיאטרית שלי החלטנו להפחית במינון התרופה. שלושה שבועות לאחר מכן התפתחו אצלי מועקה קשה, תשישות, חוסר תקווה והתקפי בהלה. הפסיכיאטרית הכפילה לי את כמות התרופה נוגדת הדיכאון, וכעבור חודש מצבי השתפר.
דודה שלי אוהבת ללכת להרצאות על רפואה אלטרנטיבית, והיא שכנעה אותי ללכת לאחד המטפלים הללו. הוא רשם לי תרופה טבעית שאותה לקחתי במקביל לטיפול של הפסיכיאטרית וללא ידיעתה. בהתחלה מצב רוחי עלה עוד יותר, אך לאחר שבועיים של טיפול טבעי, חלה נפילה קשה במצבי. שוב חשתי כאב נפשי בל יתואר.
הפסיכיאטרית העלתה עוד את כמות התרופה נוגדת הדיכאון. עברו כבר חודשיים, אבל מצבי לא משתפר. אני חסר אונים ומתוסכל. השאלה שלי איך חוזרים להיות אותו בן אדם שהיתי עם מינון נמוך יחסית של תרופה, ואם הטיפול הטבעי הוא שגרם לי לנזק הזה.
תשובה:
במכתבך אתה מעלה סוגיות מרכזיות בנושא של טפול בדיכאון.
1. דיכאון קליני מחייב טיפול, כולל טפול תרופתי.
2. דיכאון המלווה במחשבות, תוכניות או ניסיונות אובדניים מחייב טפול מאוד אינטנסיבי ואפילו אשפוז.
3. טפול בנוגדי דיכאון מאוד יעיל, ועוזר תוך מספר שבועות.
4. למרות השיפור במצב, יש צורך בהמשך טפול תרופתי.
5. למי שהיה התקף דיכאוני אחד, יש לו 50% סיכוי לפתח דיכאונות חוזרים.
6. למי שהיו 2 או יותר התקפי דיכאון - הסיכוי לחלות שוב עולה ל - 100%
7. היותך בחור צעיר שעבר התקף דיכאוני אחד ומקבל תרופות שנה וחצי הביאו את הפסיכיאטרית שלך להחלטה נכונה להפחית לך בהדרגה את כמות התרופות בתקווה שאתה שייך ל - 50% שלא יפתחו יותר דיכאון לעולם.
8. חזרה של הדיכאון חייבה לחזור ולעלות את כמות התרופה.
9. אנשים שעברו יותר מהתקף אחד בדרך כלל זקוקים לטיפול תרופתי ולמעקב מתמידים.
10. הסיפור שלך על דיכאון קשה בגיל צעיר מאוד עם מעבר מהיר לתחושת הסופרמניות, וזאת פעמיים תוך זמן קצר, מעלה חשד למחלה דו קוטבית - מניה דפרסיה. טיפול במחלה דו קוטבית הוא שונה מטיפול בדיכאון רגיל. קיימות תרופות המייצבות את מצב הרוח ולא מאפשרות תנודות בין דיכאון למניה.
11. ולבסוף - השאלה שלך על היעילות או הסכנה בטיפול האלטרנטיבי: אנשים רבים חוששים מתרופות שנרשמות על ידי רופא, ומתפתים לקחת תרופות שמשווקות כטבעיות.
תרופות אלה מופקות ללא פיקוח, מחקר, רישוי ומעקב מדוקדקים בהם חייבת כל תרופה. הן מוגדרות כתוספי מזון, ולכן עוקפות את הפיקוח. ההרכב הכימי שלהם לא נבדק, ולכן ההשפעה היא בין אפסית למזיקה.
האינטראקציה של החומרים הכימיים שבתרופות הטבעיות עם הטיפול הרפואי יכולה להגביר בצורה מסוכנת, או לבטל את השפעה של הטיפול המקצועי, בלי שלרופא יש שליטה או מידע על המתרחש. מטופלים מתביישים או חושבים כי אין זה נחוץ לספר לרופא שהם נוטלים עוד תרופה, באמונה מוטעית שמה שטבעי - לא מזיק.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון