שאלה:
אני אימא לתאומים בני שלוש, בן ובת. מיד לאחר הלידה לא הצלחתי להיקשר לילדה. אפשר להגיד שאני ממש סולדת ממנה. היית בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ע"י כדורים, אבל שום דבר לא עזר.
בגלל המצב ישנם מתחים ביני לבין בעלי והמצב מתדרדר. אני מרגישה שאני לא אשמה כי איני מצליחה לטפל בזה. כל דבר שהיא עושה מרגיז אותי. יש לציין שאני בכלל לא מחבקת ולא מנשקת אותה. היא כאילו זרה בשבילי. עניין היפנוזה נורא מעניין אותי. היית רוצה לדעת אם ניתן לטפל בי בעזרת היפנוזה?
תשובה:
הפנייה שלך נראית לי דחופה ביותר. ניסיתי לענות לך מיד ב - email
אבל המכתב שלי חזר מספר פעמים. ההרגשה שפיתחת כלפי ביתך מסכנת מאוד את בריאותה הנפשי ואת העתיד שלה. השנים הראשונות בחייו של אדם - הן אלה שקובעות את אישיותו, בריאותו הנפשית, יחסיו לעולם ולאנשים אחרים.
בשביל התינוק הרך – אמו - היא כל העולם שלו. אם שעוטפת את התינוק בחום זרועותיה, שמכסה את גופו בנשיקות ובליטופים, שמדברת אליו בקול אוהב ומשמיעה לו צלילים ישר מתוך נפשה, צלילים של שמחה ואושר על עצם קיומו, שמסתכלת אליו בעיניים מלאות הערצה, אם כזאת נותנת לתינוק שלה תחושה שהעולם שסביבו אוהב אותו, ושהוא ראוי לאהבה הזאת.
ילד כזה יגדל עם הרגשת ביטחון עצמי, עם יחס חיובי לאנשים. בעתיד הוא גם יזכה ליחס חם מהסביבה ומהחברה, כי החברה אוהבת אנשים שמשדרים בטחון והרגשה טובה.
הרגשת הסלידה שיש לך כלפי התינוקת, והרוגז שאת מבטאת כלפיה, חוסר היכולת לחבק ולנשק אותה, אולי אלימות פיזית ומילולית שאת לא מזכירה, אבל הם די משתמעים מדבריך, גורמים לה נזק בלתי הפיך לכל חייה.
מערכות העצבים המרכזית והאוטונומית, שנבנות בשנים הראשונות של החיים, נבנות עם פגמים נוירו-פיזיולוגיים שייתנו את ביטויים בכל תחומי החיים ובכל שלביהם.
הכול - מהרגשות פיזיות, יכולת למידה, איתנות של מערכת החיסון, יחסים עם אנשים אחרים בחיים, נטייה לדיכאונות, מחלות פסיכוסומאטיות, נטייה לחשדנות, אלימות או קורבנות נצחית וחשוב מכול - חוסר יכולת להתייחס לילדיה בעתיד בצורה אחרת מזו שהיא קיבלה ממך, וכל זה גם אם היא לא תזכור כלום ממה שקורה לה עכשיו אתך.
אנשים שמבקשים, כמוך, לפתור את בעיותיהם בעזרת היפנוזה, במקרים רבים חשים חוסר אונים וחוסר שליטה על מעשיהם ורגשותיהם. ייתכן מאוד שניתן לשלב היפנוזה בטיפול בך.
ייתכן גם שסוד היחס החולני שלך כלפי ביתך טמון ביחס שבו את זכית בילדות מאימא שלך, או מאנשים קרובים אחרים. אבל חוסר שליטה, וחוסר הבנה למקור ההרגשות וההתנהגויות, לא פותרים אותך מהאחריות לטפל בבעיה.
את המצב שאת מתארת אפשר לדמות לפצצת זמן, שאם לא תנוטרל עכשיו, תתפוצץ או בפרץ האלימות שלך כלפי הבת, או בעתיד באלימות של הבת שלך כלפיך או כלפי הילדים שלה. את חייבת לחזור לטיפול הקודם או לפנות לטיפול חדש כדי להקטין את הנזק מהר ככל האפשר.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון