שאלה:
אני בת 24 ובן זוגי בן 26. אנחנו יחד כבר שנתיים. בשנה האחרונה הוא נמצא במשבר, וידי קצרה מלהושיע, למרות כל הניסיונות שעשיתי.
הכול החל בהיעדר כמעט מוחלט של ניסיון המיני שלו מול הניסיון המיני שלי. הדבר הגיע לאובססיה של שאלות ותחקורים מצדו, לפרצי זעם וקנאה. בחצי השנה האחרונה, אנחנו נמצאים בסוג של קשר "פתוח" מצדו, (אך לא מצדי - "כי אני את שלי עשיתי כבר!"), על מנת שיוכל לגשר על הפערים בעברו.
הבעיה היא שהוא פשוט לא עושה את זה! הוא כל הזמן מספר לי על הזדמנויות עם בחורות שהוא פספס, וטוען שבכל מקרה לא היה לו סיכוי. הוא בחור נאה מאוד, אבל עם ביטחון עצמי נמוך שמונע ממנו ליצור קשר עם בחורה (הקשר שלנו התחיל בסוג של שידוך).
מאז שהוא החל את לימודיו באוניברסיטה המצב החמיר עוד יותר. הוא לא מוצא שום עניין ושום הנאה בלימודיו, ואינו מוכן לעשות מאמצים על מנת להצליח. הוריו לוחצים עליו ללמוד, אחרת, לדבריהם, יגורש מהבית.
הוריו, שחיו באותו בית כזוג פרוד כבר זמן מה, התגרשו, וכעת אמו לוחצת על מכירת הבית ומדברת על בניית משפחה עם אדם אחר שנמצאת איתו בקשר.
לטענתו, חייו החברתיים התדרדרו, וכעת אינם שווים דבר. הוא לא יוצא ולא מבלה כמו פעם. הוא חש שאנשים רבים נמנעים ממנו ועושים לו טובה כאשר יוצאים איתו. הוא מתלונן על כך שאיבד את טעם החיים, ואינו יכול ליהנות יותר.
אני מהווה עבורו, לדבריו, מעין מכונת הנשמה, אבל למרות הטוב שהבאתי לחיים שלו, הבאתי גם הרבה רע והוא "אכול קנאה" בשל העבר שלי, ובשל הגברים ה"רבים" (4) שאיתם קיימתי יחסי מין. הוא מרבה לדבר על התאבדות, בעיקר בחודש האחרון, ואומר כמעט מדי יום שהוא רוצה לגמור את הכול כי "אין טעם".
לאחרונה הוא דורש ממני שאתאבד כדי לכפר על "ההפקרות המינית" שלי. הוא דורש ממני לזרוק את עצמי על פסי רכבת, ואומר שאם לא אעשה זאת, הוא יעשה את זאת לעצמו. הוא קורא לי זונה ומילים קשות אחרות, על מה שעשיתי עם החברים שלי מאז גיל 18 ועוד בטרם הכרתי אותו.
מאז שאנחנו יחד אני נאמנה לו בצורה מוחלטת. ניסיתי לשכנע אותו ללכת לטיפול פסיכולוגי, אני מוכנה ללכת יחד איתו לטיפול זוגי, אך הוא מתנגד בתוקף ואומר כי זה משפיל ומטומטם.
אני אובדת עצות. אני נמצאת במצוקה קשה, ואיני יודעת מה עלי לעשות.
אנא עזור לי.
תשובה:
לפי התיאור שלך, חבר שלך נמצא במצב דיכאוני קשה. מחשבות ותוכניות המוות שלו עבור עצמו ועבורך מצביעים על כך שהמצב מסוכן מאוד, ודורש טיפול מיידי.
יכול להיות שלמצב היחסים בין ההורים שלו יש קשר גם לדיכאון שלו, גם לחוסר הביטחון העצמי שלו, וגם לרגישות היתר שלו ליחסים שלך עם גברים בעבר.
ממכתבך עולה שאת חברה נאמנה, ומוכנה לעשות הרבה בשביל לעזור לו. הבעיה היא שהנכונות שלך לסבול השפלות, או הניסיון שלך לאפשר לו להעלות את ביטחונו העצמי על ידי קשרים עם נשים אחרות לא יעזרו לו במצבו הנוכחי.
אני מציע לך לחלוק באחריות עם המשפחה שלו. יכול להיות שלמשפחתו תהיה השפעה רבה יותר, והם יצליחו לשכנעו לפנות לטיפול פסיכיאטרי באופן מיידי. אני מציע לך גם לנקוט במשנה זהירות, כי שילוב של דיכאון, קנאה ותוכניות התאבדות הדדית מעמידים גם את החיים שלך בסכנה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון