שאלה:
היה לי חבר שעזב אותי, ואני עדיין אוהבת אותו מאוד ודואגת לו. הוא טוען שהוא אהב את האופי שלי, אבל לא נמשך למראה החיצוני שלי. הבחור הזה סבל מהתעללות קשה בבית, בפנימייה ואחר כך בצבא.
הוא טיפוס מאוד ביקורתי כלפי כל אחד שהוא באה במגע עמו. הוא מקנא באחיו למחצה, צעיר ממנו, שלדבריו לא סבל כמוהו. הוא חסר ביטחון, ויש לו בעיה להחליט אפילו על דברים הקטנים והפשוטים ביותר.
הוא בקושי מקפיד על ניקיונו האישי. לא פלא שאין לו בכלל חברים. אני הייתי החברה הראשונה שלו. כאשר הכרתי אותו, הוא היה בתול. לימדתי אותו את הדברים הבסיסיים במין, הייתי רוחצת אותו, קונה לו בגדים.
שאלתי היא - מה לעשות איתו, ועם האהבה הגדולה שיש לי כלפיו. האם אני צריכה לדאוג להתערבות רפואית או פסיכולוגית, או לתת לו להתמודד לבד עם הבעיות שלו? ואם יש צורך בהתערבות, מה צריך להיות חלקי בה?
תשובה:
עזרה והצלה של אנשים שעברו התעללות יכולה להיות משימה קשה ומסוכנת. כפי שאת מתארת, נפשו של החבר שלך פגועה מאוד. מחד, הוא זועק לעזרה, אבל מאידך הוא פוגע במי שמושיט לו את היד.
גם אנשי בריאות הנפש המנוסים ביותר נפגעים לא פעם מהתנכלויות, מתלונות זדוניות, מהטרדות ומלשון הרע של קורבנות התעללות להם הם מנסים לעזור.
אין ספק שחברך זקוק לעזרה נפשית, אך עדיף להשאיר את הטיפול בו לאנשי מקצוע. לדעתי השאלה היותר חשובה שצריכה להישאל היא: מה המוטיבציה שלך לספוג ממנו עלבון? מה מושך אותך אל גבר שנתת לו את נפשך ואת גופך, לימדת אותו דברים בסיסיים במין, רחצת והלבשת אותו, כפי שאת כותבת, והוא עוזב אותך בגלל שאת לא מספיק יפה בשבילו.
יכול להיות שגם את עברת התעללויות והשפלות, ומכאן האמפתיה לבחור שסובל, אלא שבאורך פלא, במקום תודה והערכה על נאמנותך, קיבלת השפלה ודחייה. אני ממליץ גם לך לפנות לטיפול, כדי לבדוק את הפגם הפנימי שקיים בך, שמושך אותך למי שמסוגל רק לפגוע ולהשפיל.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון