שאלה:
אני בת 24, והביטחון העצמי שלי נמוך מאוד. בילדותי היית רקדנית, וכאשר הפסקתי לרקוד, הכול התחיל. פתאום שמתי לב שאני רזה מאוד ובעלת חזה קטן. גם חמש שנים עם טבעות בשיניים לא ממש עזרו.
קשה לי לצאת עם גברים, ובכלל להכיר אנשים חדשים. מאגר החברים והמכרים שלי מאוד מצומצם. אני תמיד חושבת שמישהו חושב עלי דברים רעים, מדבר עלי לא יפה, וכדומה.
ניסיתי כמה פעמים לחזור לרקוד, אבל זה כבר לא זה. אני מנסה כל מיני פעילויות, אבל ממש לא נהנית ולא מתמידה בהן. כל מערכות היחסים שלי עם גברים, ארוכות או קצרות, הסתיימו בגללי. תמיד הרגשתי חוסר אמון בבן הזוג, וגם לפעמים הייתה לי תחושה שהוא מצליח יותר ממני מבחינה חברתית.
אני תמיד חושבת שעושים לי 'בכוונה'. מה אפשר לעשות כדי להתגבר על ההרגשות האלה? אני ממש פוחדת להישאר לבד יום אחד, כאילו להתעורר ולגלות שכולם מסביב עזבו...
תשובה:
אני מוכרח לציין שממכתבך עולה שאת בחורה מאוד רגישה, עם מודעות גבוה לתחושות עמוקות מאוד. את מדברת על דימוי הגוף, על תחושת הערך העצמי, על האמון הבסיסי שאת מסוגלת לחוש כלפי הסביבה הקרובה וכלפי האנשים הקרובים - חברים, חברות, חברה בכלל.
מקור הרגשות שאת מתארת הוא בדרך כלל באיכות הקשר בין התינוק והאם, או הדמויות החשובות האחרות בילדות המוקדמת. לפעמים מחלה, או דיכאון של האם, טראומות שהיא עברה בילדותה, זעזועים כמו הגירה, אובדן בן זוג או גירושין, יכולים למנוע ממנה להיקשר לתינוקת שלה, ולהעניק לה אהבה, חום, חיבוק, מילה טובה, עידוד ורגיעה.
במקרים אחרים הסיבה לרגשות כאלה יכולה להיות נעוצה בטראומת ילדות או גיל ההתבגרות של האדם עצמו. כתוצאה מנסיבות כאלה, אדם מתפתח עם אישיות חשדנית, חסרת ערך עצמי, לעתים קנאית הרסנית, לעתים עם נטייה לדיכאון.
הטיפול המומלץ במצבים כמו זה שאת מתארת הוא פסיכותרפיה אנליטית ארוכת תווך. למרות שההשקעה מבחינת הזמן והכסף בטיפול כזה היא לא קטנה, זה משתלם, בגלל שטיפול כזה יכול לחסוך שנים רבות של סבל, חוסר מימוש עצמי, ואי מיצוי של חיים שלמים.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון