שאלה:
אני בן 32, ומזה כמה שנים סובל מתופעה מוזרה מאוד. בכל פעם שאני מדבר עם אישה, לא משנה באיזה גיל, לא משנה באיזה עניין, לא משנה אם האישה מוצאת חן בעיניי או לא - אני נועץ מבט בשדיים שלה. אני עושה מאמץ כדי לא להסתכל, אבל המבט כל הזמן חוזר לאותו מקום.
זה מאוד מביך אותי, ואני מנסה, בכל מיני תירוצים, לצמצם או להימנע כלל מלדבר עם נשים. זה פוגע בעבודה שלי, בקשרי החברתיים ובאיכות החיים שלי בכלל. אני כל הזמן חושב על זה ועל דרכים להיפטר מההרגל המגונה הזה, אבל במקום שזה ישתפר עם הזמן זה נעשה יותר גרוע.
בזמן האחרון נוספה לכך בעיה חדשה. אם קודם הייתי מביט בעל כורחי רק בשדיים של נשים והייתי נינוח יחסית עם גברים, עכשיו אותה תופעה מתפתחת גם עם גברים: כאשר אני מדבר עם גבר, המבט שלי ננעץ בחלציים שלו, כאילו אני מנסה לראות מעבר למכנסיים שלו את אבר מינו. זה מוזר מאוד - כי אני בכלל לא נמשך לגברים, וגם נעיצת המבט בנשים לא קשורה כלל למשיכה ורק גורמת לי לסבל.
בעבודה אני משתדל להיות רוב הזמן עם המחשב שלי, ובגלל זה יצא לי שם של ביישן. אני לא מחשיב את עצמי כביישן, ולולי התופעה המביכה הזאת, הייתי יכול להיות המסמר בכל חברה. האם התופעה הזאת מוכרת, ואם יש דרכים להיפטר ממנה?
תשובה:
התופעה שאתה מתאר באמת נדירה יחסית. לפני 25 שנה בא אלי מטופל חדש, כבן 70 שלא דיבר טוב עברית. כאשר שאלתי אותו את הסיבה לבואו, ענה לי: "אני מסתכל". לא הבנתי על מה הוא מדבר. רק אחרי שיחה ארוכה התברר שכמעט כל חייו הוא סבל מבעיה דומה לשלך.
התופעה, אותה אתה מתאר, שייכת להפרעה כפייתית, ומאופיינת במחשבות, דחפים, ומעשים חסרי הגיון, בלתי רצוניים, שאינם ניתנים לשליטה ומעוררים חרדה. הסבל הרב שהתופעה הזו גורמת מביאה את הסובל להימנע מהמצבים שבהם הסימפטום המרגיז יכול להופיע, ובכך פוגעת בחייו החברתיים והמקצועיים. הימנעות מאותם מצבים גורמת לסימפטומים להתקדם ולהתפשט לשטחים נוספים בחיים, כמו שזה קורה אצלך.
הטיפול במקרה כזה צריך להיות תפור לצרכיו המיוחדים של האדם הסובל, וצריך לכלול שילובים של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.
11.10.2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון