שאלה:
אני בת 25. לפני ארבעה חודשים חוויתי את התקף החרדה הראשון שלי. הזעתי, שלשלתי, היו לי דפיקות לב חזקות, ובעיקר פחדתי ממשהו לא מוסבר. באותו רגע שמרתי על ילד בן שנתיים, ופחדתי לאבד שליטה ולפגוע בו.
כל הזמן ראיתי את עצמי פשוט לוקחת אותו בידיים וזורקת אותו דרך החלון. לשמחתי שום דבר לא קרה עם הילד, אבל ההתקפים המשיכו עוד שבועיים ברצף. פחדתי לאבד שליטה ולפגוע פיזית באנשים יקרים לי.
הייתי אצל פסיכיאטר פרטי כדי שיסביר לי את כל מה שמתרחש במוחי. הוא הסביר לי שאני סובלת מהפרעת חרדה. התחלתי טיפול עם Clonex ו-Cipralex , ומאז אין לי יותר התקפי פאניקה, אבל המחשבות הרעות עדיין מלוות אותי.
אני גרה עם חבר, שתומך בי מאוד, וכל הזמן אני רואה תמונה שאני פוגעת בו עם סכין. אותו דבר עם אימא ועם אנשים יקרים אחרים. התמונות האלה כל כך ריאליסטיות שאני כבר רואה את עצמי פושעת והולכת לכלא. זה כמו סיוט אמיתי רק שאני ערה לגמרי.
בכל מצב אני מצליחה לראות אסונות שאני גורמת להם, אבל לשמחתי שום דבר לא מתרחש באמת. הכול נשאר בראש שלי. כל לילה אני מבקשת מחברי לא לישון עד שאני לא אירדם, כיוון שאני מפחדת ממחשבותיי ושבאמת אאבד שליטה ואפגע בו כנגד רצוני.
אני רוצה לסלק את המחשבות הרעות האלה ולחזור למי שהייתי, תמיד שמחה, אוהבת לבלות, אוהבת טבע, אוהבת חברים.
האם אתה חושב שהיפנוזה יכולה לסייע לי לחזור לחיים נורמאליים?
תשובה:
לפי התיאור שלך את סובלת מתסמונת של מחשבות כפייתיות. בהתחלה התלוו לזה התקפי פאניקה, אך הם טופלו בהצלחה על ידי הטיפול התרופתי שציינת. האפשרויות כעת הן:
1) טיפול במחשבות יכול לקחת בערך כפול זמן מטיפול בפאניקה.
2) יכול להיות שהפסיכיאטר שלך יגדיל לך את מינון התרופה.
3) יכול להיות שהוא יחליט להוסיף תרופה נוספת.
4) אולי הוא ישקול לשנות את התרופה לתרופה אחרת.
שילוב של פסיכותרפיה והיפנוזה עם הטיפול התרופתי יכולים להחיש את החלמתך.
02.01.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון