שאלה:
אני בת 30, ומזה כ- 15 שנה אני מורטת גבות וריסים. כאשר אני אוכלת יותר מדי, אני מקיאה. כל יום אחרי שאני חוזרת מהעבודה, אני סוגרת את עצמי בבית. מצבי הרוח שלי משתנים כל הזמן. כשאני נשארת לבד, המתח שלי עולה, ואני מתחילה לתלוש גבות וריסים.
לפעמים אני מצליחה לשלוט בעצמי, אך לרוב אני מביאה את עצמי לתלישה מוחלטת. כשאני תולשת, אני נהיית עצבנית, רועדת ובוכה על כך שאני לא יכולה להפסיק. כל המצב הזה שבו אני נמצאת גורם לי להתבייש ולרצות להסתתר. גידלתי פוני שלא מתאים לי ומכער אותי, רק כדי להסתיר את הגבות המרוטות.
אני מבקשת עצה איך לטפל בבעיה, ולמי לפנות, ואם זה נכון שאני צריכה לשתות כדור נגד דיכאון? האם הכדור יעזור לי? והאם הוא פוגם ביכולתי להיכנס להריון או עלול לפגוע אי פעם בעובר?
תשובה:
את מתארת מצב של בולימיה: הקאות לאחר אכילה בלתי נשלטת, ותסמונת של דימוי גוף מעוות - מריטה אובססיבית של גבות וריסים. את רומזת גם על מצב רוח קודר, התבודדות, בושה משתקת. כל הבעיות הללו שייכות לקבוצה גדולה ומגווונת של מצבים דיכאוניים - חרדתיים. הטיפול במצבים אלו הוא מורכב, וכולל בין היתר תרופות נוגדות דיכאון.
אך בדרך כלל טיפול תרופתי בלבד אינו מספיק. סוגים שונים של פסיכותרפיה - התנהגותית, משפחתית ודינמית - במקביל לטיפול התרופתי, יכולים לעשות את ההבדל בין הצלחת הטיפול לבין כשלונו.
כמובן שהטיפול הזה צריך להינתן רק על ידי פסיכיאטר, ואסור באיסור מוחלט לקחת תרופות פסיכוטרופיות (המשפיעות על המוח ועל מערכת העצבים) על דעת עצמך.
תרופות נוגדות דיכאון אינן מפריעות לאישה להיכנס להריון, לא בזמן לקיחת התרופות ובוודאי שלא אחרי שמפסיקים את לקיחתן. תרופות נוגדות דיכאון גם לא פוגעות בעובר, וכאשר יש צורך רפואי בכך, אישה יכולה להמשיך לקחת את התרופה גם בזמן ההריון. דיכאון בזמן ההריון ואחרי הלידה מסוכנים לוולד הרבה יותר מהתרופות הללו.
כמובן שישנם מקרים שבהם האישה, בתיאום עם הפסיכיאטר המטפל מחליטים שהפסקת התרופה לכל תקופת ההריון, או לחלקה, לא יסכנו את בריאותה ואת בריאות העובר, ואז הם קובעים יחד את קצב הורדת הכמות עד להפסקה מוחלטת, לפי המועד המתוכנן של האישה להיכנס להריון. בדרך כלל כאשר עושים הפסקה בנטילת התרופות, יש צורך בטיפול פסיכותרפי ובמעקב יותר אינטנסיביים.
08.03.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון