שאלה:
שלום, אני בת 14, אמי בת 34 ואבי בן 47. לאמי יש בולימיה, וכל מיני תופעות כפייתיות. ההורים שלי כל הזמן רבים, לפעמים בגלל שאימי אומרת שאני לא מסדרת את החדר ואבי מנסה להגן עלי, ולפעמים בגלל דברים אחרים. היא מתחילה לצעוק בלי שום סיבה, ואבי אומר לה שהיא חולת נפש ושהיא צריכה טיפול.
אבא סיפר לי שהריבים וההקאות של אימא התחילו לפני הרבה זמן, עוד כאשר הייתי תינוקת. אני מאוד נפגעת מכל מה שקורא בבית. המחשבה שאמי חולת נפש מאוד מפחידה אותי, וקשה לי להתמודד עם זה שדווקא אמי כזאת.
אני לא מקבלת ממנה אהבה ותמיכה, וכל מה שחשוב לה, זה שהבית יהיה מסודר. אני מאוד מפחדת להיות כמוה לילדים שלי. אבי מעניק לי הרבה חום ואהבה, אך אומרים שבין אם רוצים זאת ובין אם לאו, לוקחים חלק מהאם וחלק מהאב.
אני מנסה להבין מה יש בליבה של אימי, את מי היא בכלל אוהבת בעולם הזה, ואין לי תשובה. לאמי היו חיים קשים עם הוריה, ולמרות שהיא מדחיקה זאת, נדמה לי שהיא מחקה איזו דמות מעברה. אני חושבת שאבי סובל מאוד, אך הוא לא מראה לי את הסבל שלו, בגלל שהוא רוצה שאני אהיה חזקה ולא אשבר.
אמרתי לאבי שאני צריכה טיפול, והוא הבטיח לסדר לי, אבל הכי חשוב לי שאמי ואבי יטפלו בעצמם, כי כואב לי מאוד, ופוגע בי מאוד לראות מה שקורא להם. אני לא יודעת מה לעשות כדי לעזור להם.
תשובה:
מפתיע לקבל מכתב עם ניתוח כה מעמיק של המצב המשפחתי מילדה בת 14. כנראה הגורל איזן את כמות הסבל שנפל בחלקך עם כמות החוכמה ורגישות שיעזרו לך להתמודד עם מצבך.
את מאוד צודקת בכך שאת מקשרת את עברה של אמך עם מצבה הנוכחי. את צודקת גם בכך שנפשו של הילד, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לאו, מושפעת משני ההורים גם יחד, וממה שמתרחש ביניהם.
יותר מכל הפתיעה אותי האינטואיציה והדאגה שלך, שבעתיד, ומבלי לרצות בכך, תתייחסי לילדיך כפי שאימך מתייחסת אליך. את גם צודקת שבשביל להקל על סבלך ולמנוע את העברתו לדורות הבאים, צריך לעזור להוריך.
כנראה לאביך יש יותר כוחות מאשר לאמך, ולכן באחריותו לפנות לאבחון אישי של כל אחד מכם ושל התא המשפחתי כולו. גם אם האם מסרבת לטיפול בשלב זה, יש טעם שאת ואבא תקבלו עזרה. יכול להיות שאמכם תסכים להצטרף לטיפול מאוחר יותר.
27.10.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון