שאלה:
ד"ר רויטמן שלום, ראשית, רציתי לומר שאני מעריך מאוד את הזמן שאתה משקיע בכדי לענות לאנשים. לי זה קצת עזר בהתמודדות עם החרדות שלי. אני בן 20, ועד לאחרונה הייתי בחור חברותי, תקשורתי, אחראי ועצמאי.
לפני שנה עברתי תאונת דרכים קשה, בה איבדתי את הכרתי לשבוע ימים. איתי היו מעורבים שלושה חברי ילדות שלי. כולנו היינו במצב קריטי. כאשר התעוררתי לא ידעתי מה קרה ואיך. כשהתחילו להגיד לי שאני נהגתי, ושאני אשם בכל התאונה הזאת - נכנסתי להלם. בכל שלושת החודשים שבמהלכם שכבתי בבית החולים, הייתי מפוחד, לא נרדמתי בלילות, והיו לי סיוטים מאוד מפחידים. למשל, ראיתי אנשים שמנסים לפרוץ לחדר, או מנסים לנתק אותי מכל הצינורות.
עם הזמן הדברים התעכלו, והבנתי בדיוק מה קרה. הבעיה היא שאני מוצא את עצמי תמיד לבד, מפוחד ודבוק לאמי, ויש לי המון חלומות מפחידים. פלאשים מהתאונה חוזרים אלי, וזה מוזר כי איבדתי הכרה.
שאלתי אליך, היא השאלה שאני כל הזמן שואל את עצמי: למה זה קרה לי? מה ניסו להראות לי פה? מה הלקח שניסו ללמד אותי? אני כל הזמן מנסה לשחזר את המקרה, ולפעמים קצת מצליח לראות תמונות, ואז אני חושב כאילו נותנים לי רמז, אך איני מסוגל לקלוט את המסר. האם תוכל לעזור לי להבין את עצמי?
תשובה:
לא קל להתחיל את החיים הבוגרים בתאונה קשה, עם רגשי אשמה על החברים שנפגעו, עם פרצות בזיכרון, עם נכות פיזית. התופעות של הפחדים וההזיות בשלבי היציאה מהתרדמת, הניסיונות להיזכר באירוע, והמבזקים - ספק מהזיכרון, ספק מהסיפורים של אחרים - אופייניים למצב של אחרי איבוד הכרה.
לכל אדם חשוב למצוא הגיון ורצף באירועי החיים שלו. במקרה של טראומה חיצונית קשה, כמו תאונת דרכים, רעידת אדמה, אירוע מלחמתי, פיגוע - זה לא תמיד ניתן.
במקום לנסות לחפש מה ניסו ללמד אותך, עדיף לחשוב מה ניתן ללמוד מהאירוע - אכזרי ככל שיהיה - שקרה לך. למשל ניתן ללמוד כי המכונית הנוצצת יכולה לפתע להפוך לכלי משחית.
חשוב להבין שגם לו היית נהג ותיק ומנוסה, לא תמיד ניתן למנוע תאונה. חשוב לזכור, שכמה שאתה יותר מנוסה וזהיר, הסיכויים לתאונה פוחתים, אך אף פעם לא נעלמים לגמרי. מדבריך אני יכול להסיק שלא נפגעת מבחינה שכלית, ואני מקווה שגם פציעותיך הגופניות החלימו.
הלקח הכי חשוב שאתה יכול ללמוד ממה שקרה לך, הוא שגם אחרי מכה קשה וכואבת כל כך, אפשר לחזור לחיים מאושרים, ולמצות את היכולות שלך.
01.04.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון