שאלה:
אני בת 27, ולפני שלושה חודשים התחתנתי. לפני החתונה בעלי יצא עם חבריו למסיבת רווקים במועדון חשפנות. שנינו ידענו במה מדובר, וזה לא הפריע לי. הרי כולם עושים את זה. למחרת הוא סיפר לי שבמועדון חשפנית רקדה צמוד עליו כשתי דקות. למרות שידעתי שהוא לא בגד בי איתה, מאוד כעסתי עליו. אחרי כמה ימים הכעס שלי חלף, ואפילו צחקנו על הנושא.
לפני כחודש הייתה לנו מריבה קשה, והוא הזכיר את הנושא ההוא בצורה שמאוד פגעה בי. מאותו רגע קרה לי משהו שקשה להסביר. התחלתי לדמיין דברים לא הגיוניים שהכאיבו לי מאוד. אני יודעת שלא קרה כלום. אחי, שהיה איתו, מנסה להרגיע אותי. אני גם בטוחה שבעלי אדם נאמן וישר, ואני יודעת שמה שהוא סיפר לי - זה מה שהיה, אבל בכל זאת אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה יומם ולילה.
חלף כבר חודש מאז אותה מריבה, והמחשבות לא מפסיקות להציק לי. אני הייתי תמיד בחורה שמחה, לא קנאית, ליברלית בדעותיי ובמחשבותיי. אני רוצה לשכוח מכל המקרה השטותי הזה. אני יודעת שאין לו שום משמעות מבחינת היחסים שלנו.
אולי תוכל לתת לי הסבר הגיוני למה שקרה לי? מדוע המחשבות הללו אינן מניחות לי? האם זה יעבור פעם? אני כבר מפחדת מזה שהמחשבות והדמיונות הללו לעולם לא ירפו ממני. מה אני עושה עם זה?
תשובה:
את מבקשת הסבר הגיוני למחשבות שאת בעצמך מגדירה כלא הגיוניות. את רק רומזת לתוכן המחשבות הללו, ומצהירה שאת לא קנאית. מכך אני מסיק שמדובר כנראה על רגש קנאה, דמיונות ותסריטים של בגידה.
רגש הקנאה הוא אחד הרגשות הבסיסיים אצל בני האדם: אמירה לא זהירה, מבט לכיוון הלא נכון - יכולים לנפץ את כל השקפות העולם הליברליות של גבר או של אישה. בני זוג חייבים להיות רגישים כדי לא לפגוע אחד בשני. יכול להיות שמסיבת הרווקים לא הייתה מתאימה לשלב היחסים שביניכם, ולא היה נכון להיסחף למנהג הלא-הכרחי הזה.
לא ברור מה נאמר במריבה הקשה ביניכם זמן קצר אחרי החתונה, שכל כך פגע בך. יכול להיות שהמחשבות הלא הגיוניות הללו מצביעות על איזושהי בעיה ביחסים ביניכם, אולי על חוסר אמון אצלך או ביניכם. אני מקווה שעם הזמן האמון הזה ייבנה, והקנאה תחלוף כאילו לא הייתה.
אם המחשבות נשארות, או מתפתחות, והזמן והשיחות הכנות בינך לבין בעלך לא מרפאים אותם, כדי לך, או לשניכם יחד, לפנות לייעוץ מקצועי לשם בירור מעמיק יותר של הבעיה.
05.07.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון