שלישי, 21 מאי 2013 13:40

דיכאון ושנאה עצמית

נכתב על ידי 
דרג את המאמר
(0 votes)

 

שאלה:

 

אני בת 18, ומאוד אוהבת את החבר שלי ודעתו חשובה לי. כבר שנה שהוא מנסה לשכנע אותי לחזור לטיפול פסיכיאטרי. הייתי בטיפול כיוון שאני פוגעת בעצמי. אני חותכת את עצמי, מכבה על עצמי סיגריות ומוציאה באובססיביות עור מהסנטר.

 

אני סובלת מהערכה עצמית נמוכה מאוד והחיים שלי סובבים רק סביב זה. בזמן האחרון למדתי גם להקיא. הרבה זמן לא הצלחתי ולא ידעתי איך, אני מקווה שזה יעזור לי לרזות, כי אני לא עושה שום פעילות ספורטיבית.

 

הפסקתי את הטיפול כי נמאס לי ובכלל, הרגשתי שאין לי שום בעיה שצריכה טיפול, בטח שלא בעזרת פסיכיאטר. החבר שלי הודיע לי, שהוא לא יהיה מסוגל להישאר בקשר איתי אם לא אחזור לטיפול פסיכיאטרי. הוא היחיד שיודע כל מה שאני עושה לגוף שלי. יש לו אחות שלפני כמה שנים אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי עקב אותן בעיות.

 

העניין הוא, שאני לא רוצה להרגיש טוב, לא מוכנה להשלים עם עצמי ועם מה שיש לי. אני לא מוכנה לשום טיפול, שום שיחות, אבל גם לא מוכנה לשקר לחבר שלי.

 

אני לא מוכנה שמישהו יעזור לי, כי אני שונאת את עצמי ואת החיים שלי ולא איכפת לי למות אפילו היום. המקסימום שלו אני מוכנה, זה לקחת תרופות וזהו! שום פסיכולוגים ושום פסיכיאטרים! האם קיימת אפשרות לטיפול כזה?

 

תשובה:

דוקטור רויטמן

 

עניתי כבר במדור זה לכמה אנשים שסובלים כמוך מהפרעה קשה בדימוי הגוף - Body Dysmorphic Disorder. זוהי מחלה קשה מאוד, שמלווה כמעט תמיד בדיכאון עמוק, שנאה עצמית ושנאת הזולת. יחסיהם של הסובלים עם ההורים ועם דמויות הוריות, למשל מטפלים, מתאפיינים בכעס, שנאה, תלות ותוקפנות.

 

קשה מאוד לאדם הסובל לבקש ולקבל עזרה, ודבר זה פוגע בסיכויים לשפר את מצבו וביכולתם של אנשי המקצוע לעזור לו. הנטייה לפגיעה עצמית יכולה להתבטא בגרימת נזקים מתמשכים כמו שאת עושה - חותכת, שורטת ומקיאה, או בניסיונות אובדניים ממשיים.

 

למרות הטרגיות של מצבך, יש שתי נקודות אור במכתב שלך: האחת היא אהבתך לחבר שלך, שהיא כנראה הדדית, והשנייה - הפנייה שלך לקבלת עצה מגורם מטפל. אולי זה סימן שלא הכול אבוד.

 

ללא ספק, את זקוקה לטיפול תרופתי. כפי שאת מבינה, התרופות לא נופלות משמיים, אלא ניתנות על-ידי רופא. במקרה שלך, פסיכיאטר צריך לרשום אותן. על-מנת לקבוע אילו תרופות מתאימות לך, פסיכיאטר צריך לבדוק אותך ואחר כך לעקוב אחרי השפעת התרופות, קיומו או היעדרו של שיפור במצבך, תופעות לווי וכדומה. אם הכול כשורה, ניתן בהדרגה להגדיל את המרווחים בין הפגישות.

 

08.03.2004

 

כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

Read 67596 times Last modified on ראשון, 24 נובמבר 2013 07:59
ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה