שאלה:
אני בת 31, נשואה ואם לילד בן שלוש. נישאתי לא מאהבה. הכרתי את בעלי באינטרנט. לא התאהבתי בו, ואמרתי לו שנוכל להיות רק ידידים, אבל הוא לא ויתר: חיזר אחרי בעקשנות, ביקש ולחץ.
לבסוף נעתרתי לו. עברנו לגור ביחד כדי שנוכל להכיר אחד את השני ולנסות חיים משותפים. למרות שלי לא היה נראה שאנחנו מתאימים, העניינים התגלגלו כך שנכנסתי להריון, ולבסוף התחתנו.
לפני שהכרתי את בעלי, היה לי קשר עם גבר שאותו אהבתי יותר, ונקשרתי אליו יותר. שנה יצאתי עם הגבר הזה, אך לפתע הוא החליט שאנחנו לא מתאימים ולא היה מוכן בשום אופן להמשיך בקשר. הוא חתך את כל היחסים איתי באופן פתאומי, ודחה כל ניסיונותיי הנואשים להתקרב אליו שוב, לחבק אותו, לנשק אותו, או לתת לי עוד צ'אנס.
עשיתי הרבה מעשים נואשים כדי לזכות שוב ביחס מצידו, אפילו ניסיתי להתאבד. שום דבר לא עזר, הוא לא היה מוכן לחזור אלי. הייתי בדיכאון תקופה ארוכה: שכבתי במיטה, בכיתי ולא תפקדתי כלל. באותה תקופה הכרתי את בעלי. כנראה שחיזוריו והבטחותיו שכנעו אותי שיהיה לי עכשיו יותר טוב, ואדע ימים של שלווה ואושר.
פתאום, כאשר אני נשואה כבר שלוש וחצי שנים, ויש לי ילד בן שלוש, סיפרו לי שאותו בחור התחתן לאחרונה, ונראה די מאושר. זה החזיר לי זיכרונות ישנים מהתקופה בה יצאנו ואהבנו. נעשיתי עצבנית ומדוכאת שוב, ממציאה תירוצים שונים כדי לא לתת לבעלי להתקרב אלי, וחושבת כל הזמן על אותו בחור. זה חידד את העובדה שאיני מאוהבת בבעלי ולא נמשכת אליו.
בעלי, מצדו, לא מוכן לוותר עלי, ולא מוכן לשמוע על גירושין. אני אובדת עצות, ולא יודעת מה לעשות. אנא עזור לי וייעץ לי לגבי המעשה הנכון לעשות, והדרך הנכונה ללכת בה...
תשובה:
את לא כותבת הרבה על בעלך, ועל צורת הקשר ביניכם במשך כל השנים שאתם יחד. נדמה לי שאת שייכת לאותה קבוצה של אנשים שנמשכים לאלה שלא רוצים בהם, אבל פוגעים ומזלזלים באלה שאוהבים ומעריצים אותם.
הסיבות לכך הן מורכבות ושונות, אבל מאחד אותן דימוי עצמי נמוך ויחס שלילי כלפי עצמם. אדם שלא אוהב ולא מעריך את עצמו מתקשה להעריך את אלה שאוהבים אותו. לפי תפיסתם של אנשים כאלה - אלה שאוהבים אותם לא שווים בעצמם. הסיבות לכך נעוצות בצורת הקשר שיצרו איתם הדמויות המרכזיות בילדותם. התשוקה המרכזית שלהם, היא כלפי הבלתי ניתנים להשגה, וכלפי אלה שדוחים אותם.
כמובן שזהו רק רושם שטחי. להבנה מעמיקה יותר של הקונפליקט והסבל בחייך אפשר להגיע רק בשיחת ייעוץ מקצועי.
28.08.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון