שאלה:
אני בת 32, ונשואה מזה 13 שנה. יש לי ילדה בת 10. כל השנים הללו בעלי מתעלל בי נפשית. הוא מקלל ומשפיל אותי מדי יום. למרות חוסר הערכה כלפי, ולמרות הזלזול שהוא מפגין, אני עדיין חיה איתו, וכל ניסיונותיי להתגרש לא צלחו: ברגע האמת אני חשה בלבול, חרטה ורחמים - וכך במו ידי מבטלת דיונים ברבנות.
אני לא יודעת מה אני רוצה - מצד אחד רע לי במצב הנוכחי, שנמשך כבר שנים, ואני רוצה להתגרש, אבל מצד שני, למרות הכול, אני רוצה לתת עוד צ'אנס. שאלת השאלות היא – למה? אני לא מצליחה להחליט לכאן או לכאן.
במקביל, מזה תשע שנים אני מנהלת קשר עם בחור רווק. בעבר הוא ידע להקשיב לי ולתמוך בי. הייתה בינינו אהבה בלי תנאים. עם חלוף השנים התעורר בו רצון עז להתחתן איתי. הלחץ שלו עליי שאתגרש היה חזק ובלתי פוסק, וכאשר לא העזתי לעשות כרצונו וכדבריו הוא היה נפרד ממני - מעיף אותי לכל הרוחות.
הרגשתי מאוימת ופחדתי לאבד אותו. שיקרתי לו, הבטחתי לו כל מה שרצה כדי לרצותו ולהחזירו אלי. פיתחתי בו תלות, והרגשתי שאין טעם לחיי בלעדיו. גם הוא היה מחזיר ומוציא אותי מחייו באופן שיטתי ומניפולטיבי. הקלות שבה הוא היה מוותר עלי ואחר כך מחזיר אותי בחזרה גרמו לי להרגיש שהוא יכול לעשות איתי כל העולה על רוחו, ואילו לי אין כל שליטה על החיים שלי.
בשנים האחרונות הקשר איתו נעשה חולני ממש, לא איכפת לו ממני, הוא נוהג להשפיל ולרמוס אותי עד עפר. אני מרגישה שאני עדיין אוהבת אותו, ונאחזת בו חזק. אני פוחדת להיות בלעדיו, פוחדת שיהיה עם מישהי אחרת. אני לא יודעת כיצד להשתחרר מכל זה ולחיות חיים נורמאליים. האם עלי לעזוב את שניהם? האם אני זקוקה לטיפול? ואם כן, לאיזה טיפול?
תשובה:
המצב שאת מתארת אכן מורכב. למעשה, ההתייחסויות שאת מקבלת מבעלך וממאהבך דומות מאוד. כאן עולה השאלה: האם זהו צירוף מקרים, או דפוס של היחסים שאת יוצרת עם גברים? מניסיוני קשרים שנמשכים חיים שלמים אינם עניין מקרי, אלא תסריט החיים שלך.
כפי שאת מתארת, למרות הסבל, ההשפלה וההתעללויות שאת סובלת משניהם, את לא מסוגלת להתנתק מאף אחד מהם. כדי לקבל שליטה בחייך ולשנותם, עלייך להבין איך היחסים שלך נבנים בצורה שתיארת.
הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות טיפול פסיכותרפי. בלי לעבור טיפול כזה, גם אם תתנתקי משני הגברים שאת עכשיו בקשר איתם, קרוב לוודאי שבמהרה תמצאי לך שניים אחרים, דומים לאלה שעזבת.
07.12.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון