שאלה:
אני בן 26, ומגיל 14 אני מאונן. למרות הרצון העז שלי להיפטר מההרגל המזיק הזה, אני לא מצליח. הבעיה היא שכל פעם שאני מאונן, אני מרגיש אי שקט וחולשה, מופיעים לי צללים שחורים מתחת לעיניים ואני מחוויר, העורף והפנים שלי נעשים מתוחים. אם אני מצליח לא לאונן שבוע, אני מרגיש קצת יותר טוב, אבל אחרי האוננות הבאה - אני שוב מרגיש רע, וכך זה נמשך כבר 12 שנה.
סיפרתי על הסטייה שלי בפורום באינטרנט, וענו לי שכנראה גרמתי נזק למערכת העצבים שלי, והבאתי את הגוף שלי למצב של תשישות עקב אוננות מוגזמת. האם יש סיכוי שאי פעם אוכל ליהנות מחיי מין תקינים אחרי כל הנזק שגרמתי לעצמי?
תשובה:
אוננות- היא יצירת סיפוק מיני על ידי גירוי עצמי של אברי מין. מדובר בתהליך התפתחותי טבעי. רוב הילדים מגלים שנגיעה באברי המין גורמת להם עונג עוד לפני שהם לומדים לדבר. בסביבות גיל 14 הם לומדים שגירוי זה יכול להביא אותם להרגשה עילאית של אורגזמה, ואצל בנים - לפליטת זרע.
לגירוי אברי מין מתלוות פנטזיות מיניות, והן חשובות מאוד להתפתחות הזהות המינית, ליצירתיות ולאישיות בכלל. הן מכינות את המנגנונים הנפשיים של גברים ונשים לקראת הקשרים הזוגיים. בהיעדר בני זוג, האוננות חשובה מאוד - גם על מנת לספק את היצר המיני וגם על מנת לשמור על כל המנגנון העצבי וההורמונאלי במצב של פעילות - במיוחד בגיל השלישי.
הפנטזיות המיניות - הן לעיתים פנטזיות על עצמאות, כיבוש, ניצחון, הנאה. פנטזיות אלה מאז ומתמיד הפחידו את הממסד, שבדרך של הפחדה, גרימת בושה, איסורים דתיים, מוסריים ורפואיים - שלט בצעירים ובחברה בכלל. דורות של ילדים הופחדו כי אוננות גורמת לאי שפיות, לחולשה ולמחלות. עד היום רווחות אמונות כמו זו שלאדם מוקצב מספר מוגבל של אורגזמות, וכי עליו לחסוך בהן כל חייו. לגישה זו אין שום ביסוס מדעי.
רק בשנות השישים של המאה העשרים החברה נעשתה סובלנית יותר לאוננות, אבל גם היום, בשכבות שונות זו עדיין נחשבת לפעילות מבישה ונחותה. הפחד והבושה מוטמעים מגיל צעיר בנפשו של הילד, ובגיל ההתבגרות מתבטאים בסימפטומים של חרדה.
כל המחושים שאתה מתאר - הם סימפטומים של חרדה. יכול להיות שהקשר בין אוננות וחרדה כל כך מושרש אצלך, שיש צורך לטפל בחרדה כדי להקל על סבלך. אוננות יכולה לגרום נזק רק שהיא נעשית בצורה מסוכנת, למשל, בעזרת שואב אבק או תוך דחיפת חפצים לתוך תעלת השתן.
אם בנוסף לחרדות שמלוות את האוננות, אתה מתקשה ליצור קשר זוגי, או פוחד מיחסי מין - הטיפול צריך לכלול פסיכותרפיה וטיפול מיני, אולי בעזרת פרטנר חליפי - סרוגייט.
15.04.2006
כל הזכויות שמורות למכון השרון