שאלה:
אני בת 25, מתגוררת לבד בדירה שכורה. אני לא מאושרת בחיי כי עברתי ילדות קשה. אמי הייתה מרביצה לי. לא היו נותנים לי אפילו דמי כיס. זה היה בית שאהבו בו רק בנים, כלומר רק את אחי. אנחנו שתי בנות ובן.
כל החיים שלי השפילו אותי וקיללו אותי. שמעתי מהורי רק שאני בחורה סתומה, זונה, דפוקה בשכל ועוד הרבה דברים מעליבים ופוגעים.
אני לא עובדת, כי מכל עבודה שאני מתחילה, מפטרים אותי אחרי כמה שבועות או חודשים. לא היה לי מזל גם בזוגיות: כל בחור שהכרתי נשאר איתי הכי הרבה חודש. בדרך כלל הם עוזבים אותי אחרי שבוע - שבועיים.
בגיל עשרים ושתיים עברתי טראומה עם גבר שהכרתי. הוא ניצל אותי מינית וכספית, היה משפיל אותי בפני אנשים אחרים ומכריח אותי לעשות דברים לא טובים, למרות שלא רציתי לעשותם.
אני כל הזמן עושה טעויות ביחסיי עם גברים. אני מחפשת חום ואהבה, שלא קיבלתי בבית. כשאני מכירה מישהו, אני נוטה להתלהב, נעשית פגיעה ורגישה, ובמקום אהבה, נפגעת עוד יותר, מקבלת עוד ועוד השפלות, הקנטות וניצול.
כרגע אין לי קשר עם אחי ואחותי. הם התנתקו מהבית עוד שהייתי קטנה, ואין לי שום קשר איתם. אני לא בקשר גם עם ההורים שלי. היו לי חברות, אבל הן נצלניות ואינטרסנטיות שדואגות כל הזמן רק לעצמן. היום אין לי קשר גם איתן.
אני כל הזמן בדיכאון, מאשימה את עצמי שאני לא בסדר, ושאני אשמה בכל. אנא, עזור לי! תסביר לי מה אני צריכה לעשות כדי להיות מאושרת?
תשובה:
קשה שלא להתרשם ממר גורלך. הסיפור שלך מוכיח פעם נוספת, ובצורה מוחשית ביותר כיצד יחסים מוקדמים עם דמויות חשובות בחיים - ההורים, אחים ואחיות - מעצבים את דפוסי ההתנהגות וצורת היחסים שאדם יוצר בהמשך חייו.
מכיוון שצורות אחרות של יחסים אינן מוכרות לך, את מוצאת לך חברים וחברות שרק מאשרים עבורך את הדימוי העצמי הנמוך שקיבלת בבית הורייך. הכישלונות בעבודה וביחסים הבינאישיים - הם גם הסיבה וגם תוצאה של הדיכאון שלך. לא קל לצאת ממעגל הכישלון שבו את נמצאת כל חייך.
את צריכה עזרה מקצועית בכמה מישורים. פסיכיאטר צריך לבדוק אם את נמצאת בדיכאון קליני - ואם כן - לטפל בך בתרופות נוגדות דיכאון.
עובדת סוציאלית יכולה לכוון אתך בחיפוש עבודה, בלימודים או ברכישת מקצוע. היא גם יכולה ללוות אותך בתהליך של שיקום חייך האישיים, לעזור לך לא ליפול שוב למעגל של כישלון, ולתפקיד של קורבן ביחסייך עם גברים ונשים. אני ממליץ לך לפנות למרפאה לבריאות הנפש באזור מגורייך.
24.05.2006
כל הזכויות שמורות למכון השרון