ראשון, 26 מאי 2013 07:17

הקשר בין האובדן ודיכאון

נכתב על ידי 
דרג את המאמר
(0 votes)

 

שאלה:

 

אני בת 62. אני כנראה סובלת מדיכאון קלאסי: כל פרידה שהייתה לי בחיים - הייתה בשבילי סוף העולם. יכול להיות שזה בגלל שאמי נפטרה כשהייתי בת שש. לאורך כל השנים כל פרידה גרמה לי לדיכאון קשה. לפני כשלוש שנים סבלתי מכאבי גב עקב פריצת דיסק, וכתוצאה מכך נכנסתי לדיכאון.

 

מאז אני נוטלת כל יום "סרוקסט". ניסיתי פעם להפסיק עם זה, והדיכאון חזר מיד.

 

השאלה שלי כזאת: אני נוטלת כל יום כדור שאותו נתן לי רופא משפחה. לא נבדקתי מעולם על ידי פסיכיאטר. כיום אין לי דיכאון, אני מקבלת הכול בפרופורציה, אני מרגישה שהשתניתי - לא צוחקת יותר עד לדמעות כמו שנהגתי פעם, ולא בוכה. אני תמיד באותו מצב רוח. האם עלי ללכת לפסיכיאטר, או שמא עלי להמשיך עם אותה תרופה ולהסתפק במצב הנוכחי?

 

תשובה:

דוקטור רויטמן

 

במאמרו "אבל ומלנכוליה", משנת 1917, נתן זיגמונד פרויד הסבר פסיכואנליטי קלאסי לקשר בין אובדן האובייקט האהוב לבין התפתחות הדיכאון. גם בלי להיכנס להתפלפלות פסיכואנליטית, כל אחד מכיר, ורבים אף חוו על בשרם עצב עמוק כאשר איבדו אדם קרוב ואהוב.

 

אין אובדן קשה יותר לילדה בת שש מאשר אובדן אמה. החסך הגדול נשאר בנפשך מאז היותך ילדה, ומלווה אותך כל חייך, גם אם הצלחת בהמשך לשקם את עצמך וליצור קשרים של קרבה ואהבה עם אנשים אחרים. כל אובדן גדול או קטן בחייך מפעיל את מנגנון הדיכאון הדומה לזה שחווית באובדן הראשון והגורלי בחייך.

 

מחקרים הראו שהאובדן שמפעיל את מנגנון האבל לא חייב להיות מוות של אדם קרוב. אובדן בריאות, אובדן אהבה, אובדן סטאטוס חברתי או כלכלי, כל אלו עשויים להפעיל את אותו מנגנון של עצב העובר לדיכאון קליני.

 

גם אנשים שלא חוו אובדן קשה בילדותם עוברים תהליכי אבל, אך אצלם תהליכי האבל בדרך כלל מוגדרים בזמן ומסתיימים בהשלמה עם האובדן, הפנמה של האובייקט האהוב ויציאה מהדיכאון.

 

נפש של ילדה שאיבדה את אמה בגיל צעיר לתמיד נשאר עם צלקת, שמדממת בכל פעם שמתרחש בחייה אובדן נוסף - אמיתי או דמיוני. כנראה שרגשי אשמה שמלווים תמיד את אבלך לא אפשרו לך במשך כל חייך לפנות לקבלת עזרה. היית צריכה, כנראה לחוות כאב פיזי עז על מנת לתת לעצמך לגיטימציה לבקש עזרה.

 

רופא המשפחה שלך קיבל החלטה נכונה כאשר נתן לך תרופה נגד דיכאון. בכל מקרה, מגיע לך שגם פסיכיאטר יחווה את דעתו על מצבך, ועל הטיפול שאת מקבלת. אני לא ממליץ לך להפסיק את התרופה עד לבדיקה אצל הפסיכיאטר.

 

31.08.2004

 

כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

Read 11980 times Last modified on ראשון, 01 דצמבר 2013 08:01
ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה

כתוב תגובה