נטע פלג- אתר 'מדיקל'
מרואיין- ד"ר מרק רויטמן- פסיכיאטר ופסיכותרפיסט
26.1.2008
מערכות יחסים הן "עסק" מורכב הדורש רצון משותף משני הצדדים, השקעה ותחזוק יומיומי. אולם יש מבינינו מי שצריכים להתמודד עם קשיים גדולים ועמוקים הרבה יותר מאשר בן זוג המשאיר את משחת השיניים פתוחה או היכן לאכול בשבת.
זוגיות עם אדם אשר מצבו הנפשי מעורער ודורש התערבות פסיכולוגית ופסיכיאטרית הינה מצב מורכב ביותר ולא בטוח שכל אחד היה מוכן להכניס עצמו אליו. לא מדובר רק בדיכי פה ושם אלא בקשר זוגי עם אדם החולה במניה דפרסיה.
מניה דפרסיה, או בשמה האחר הפרעה דו קוטבית - הנה הפרעה נפשית המתבטאת בתנודות קיצוניות בתחושות ובמצבי הרוח, שאינן קשורות להקשרים חיצוניים. תחושתו של החולה בזמן התקף נעה בין מצב רוח מרומם – מאניה לבין דיכאון כבד - שהוא הדפרסיה. כשההפרעה נעה באופן מחזורי והתקפי בין שתי הקיצוניות:
במצב של מאניה החולה מרגיש עצמו חזק, כל יכול, מצב רוחו מרומם והוא נוטה לדבר ולחשוב במהירות כה רבה שלעיתים דיבורו קטוע ולא ברור. אופן שיפוט המציאות שלו לקוי לחלוטין, הוא עלול לתכנן תוכניות ואף לפעול בפזיזות שאחר כך תסבך אותו - כגון לעזוב מקום עבודה, בן זוג או בזבוז כסף.
הוא עלול להיות מרוגז, חסר סבלנות, לא להזדקק כלל לשינה ומאידך תשוקתו המינית תהיה מוגבר מה שעלול להובילו למופקרות מינית. התקף של מאניה יכול להמשך שבועות או חודשים, ואם לא יטופל גם ימשך חודשים ואפילו מספר שנים.
במצב של דפרסיה החולה יהיה מדוכא מאוד, ירגיש מיואש וחסר אונים, יסרב להתרחץ ולהחליף בגדיו, יישן במשך רוב שעות היום ויצמצם את קשריו החברתיים עד כדי ניתוק מהסביבה.
כאחוז אחד מהאוכלוסייה סובל ממניה דפרסיה, מספרם המוערך של החולים בישראל הוא כ-65 אלף. המחלה עלולה לפרוץ בין הגילאים 15-40 והיא שכיחה אופן שווה בין גברים ונשים.
החולה יסבול לעיתים ממצבים המערבים סימפטומים מאנים וסימפטומים דיכאוניים, יש מי שחווה התקף מאני אחד בחייו ולאחר מכן יחווה דפרסיה בלבד, יהיו מי שיסבלו מהתקפי מאניה אחת לכמה שנים ללא התקפי דיכאון ויש מי שיסבול משני ממצבים מעורבים הכוללים את שני הקטבים - מאניה דפרסיה, באופן עקיב. מי שחווה ארבע או יותר התקפי מאניה או דפרסיה לשנה נחשב לחולה הקשה יותר לטיפול.
מלבד חוסר היציבות, שינויי מצב הרוח, הצורך בטיפולים ממושכים ובמקרים קיצוניים גם באשפוזים, קיימים קשיים נוספים: מצבי מניה עלולים להוביל את ה חולה להפקרות מינית עד כדי סיכון הזוגיות שלו.
אצל נשים מניה דפרסיה עלולה להתגלות לראשונה בעקבות לידה, הלידה גם עלולה להוות סיכון ולקדם הופעת ההתקף אצל נשים שאובחנו כסובלות מההפרעה וזהו קושי נוסף אצל בני זוג הרוצים להביא ילדים לעולם.
גידול ילד כמובן דורש התנהגות הורית יציבה אחראית ומתמסרת באופן מוחלט, נשאלת השאלה: עד כמה אדם חולה העלול להיות בדיכאון ממושך מבלי לצאת ממיטתו יכול לטפל בתינוק חסר אונים.
"מחלה כרונית, כמו מחלה דו קוטבית, משפיעה על כל האספקטים של החיים הזוגיים" מסביר ד"ר מרק רויטמן - פסיכיאטר, פסיכותרפיסט ומנהל "מכון השרון - אבחון יעוץ וטיפול נפשי" בכפר סבא – "זוגיות שמלכתחילה הייתה בעייתית, עשויה לא להחזיק מעמד כאשר אחד מבני הזוג לוקה באופן פתאומי במחלה.
מערכת זוגית יציבה, חברות, הערכה הדדית בין בני זוג, מגדילה משמעותית את הסיכוי שהזוגיות תשרוד. בן זוג, בעל תעצומות נפש יכול לעזור לבן זוג חולה לחיות חיים כמעט נורמאליים. חולה, שאין לו תמיכה מהמשפחה הופך לחולה כרוני עם החמרות תכופות במצבו, אשפוזים חוזרים, לפעמים בהוראת אשפוז."
להתמודד בזוג – צביאל רופא
סיפורם של בני הזוג צביאל (51) ודליה (49) רופא מרמת השרון המתמודדים שניהם עם מניה דפרסיה, הוא דוגמא להתמודדות משותפת ומאתגרת. דליה היא עורכת תוכן וצביאל מנחה קבוצות לנפגעי נפש בעמותת "אנוש" ופעיל בהתנדבות בתחום בריאות הנפש.
הם הכירו ב-1988 ונישאו בשנת 2000 אין להם ילדים משותפים אולם לצביאל יש 4 ילדים מנישואיו הקודמים:" המחלה פרצה אצלי בגיל 19 בזמן השירות הצבאי הסדיר בצורת התקף דיכאון. החזירו אותי לשירות לאחר אשפוז, דבר שהיום לא היו עושים. את אשתי הראשונה הכרתי לאחר מכן. היא ידעה על מחלתי מההתחלה וקיבלה זאת.
עם דליה הכול היה ידוע מההתחלה. שנינו סבלנו ממשברים נפשיים, וזה אחד היתרונות בלהכיר בת זוג כמוך. לא צריך לספר ובוודאי לא להתפתל ולהסתבך... במקרה שלי הבעיות קשורות להתפתחות מצבים דיכאוניים או מאניים.
שנינו יציבים בעשר השנים שאנחנו יחד. ריפאנו זה את זה בכוח האהבה. לפעמים יש "אפקט נדנדה" – כאשר אחד נקלע למצב של "דאון" ופאסיביות, השני מתחזק ונכנס למצב של "היי" ואקטיביות עד שהמצב מתאזן. למדנו לזהות את "הנחש" כשהוא קטן . כאשר החולי מתפתח ומעמיק והופך "לנחש גדול וארוך" אין הרבה מה לעשות מלבד להתאשפז".
"בקשר לגידול ילדים - רוב חיי לא הייתי נתון במחלה. אנשים טועים לחשוב שאם חלית, זה קורה לך נון-סטופ. האמת היא - המחלה תופסת רק חלק קטן מהזמן, וברוב רובו של הזמן אני כמו כל אחד אחר, אולי רק רגיש יותר. הייתי הורה לא פחות טוב מכל אדם ממוצע אחר".
המחלה וחיי המין
"כאשר המצב הנפשי הוא מאוזן, חיי המין יכולים להיות תקינים. במצב דיכאוני החולה אפילו לא יכול לחשוב על יחסי מין. לעומת זאת כאשר מתחיל מצב מאני, הדרישה לקיום יחסי מין הולכת וגוברת עד כדי צורך לקיים יחסים מספר רב פעמים ביום, עד שזה עשוי להיות בלתי נסבל עבור בן הזוג הבריא." מסביר ד"ר רויטמן". בן או בת זוג יכולים לפעמים לזהות את תחילתו של מצב מאני בדרישה גוברת למין, או לזהות את תחילתו של מצב דיכאוני באיבוד עניין במין בהשוואה למצב מאוזן.
צביאל רופא מודה שאכן, למחלה יש השפעה מסוימת:" זו תהיה טעות להתייחס לחולי הנפשי כאל גורם המשפיע על יחסי מין, כי המחלה "ביקרה" אותנו בסך הכל כ-3% מחיינו. זהו בדרך כלל סדר הגודל של הזמן בו המחלה ממש פעילה בקרב חולי מאניה-דפרסיה. בזמנים אלה מקבלים בדרך כלל טיפול אינטנסיבי, ויחסי המין אינם ניצבים בראש סולם העדיפויות. אבל הגורם שכן עלול להשפיע רבות על אופי יחסי המין, הן התרופות הפסיכיאטריות. תרופות אנטי-פסיכוטיות או מייצבות או אנטי-דיכאוניות, במינון גבוה עלולות להשפיע על התשוקה המינית ועל יכולת הביצוע."
לגרום לזה לעבוד
לדברי ד"ר רויטמן, היות והמחלה היא כרונית, גלית, חוזרת, הקפדה על המעקב הפסיכיאטרי ועל נטילת תרופות קבועה הכרחיים לשמירת האיזון. "אדם חולה, שנמצא במצב של איזון תרופתי, יכול לתפקד בצורה המתקרבת לתקינה.
בגלל שהחולה עצמו בדרך כלל לא מזהה את ההרעה במצבו, במיוחד כאשר מתחיל מצב מאני, בן זוג ערני יכול לשים לב לשינוי וליזום הקדמת תור לרופא. התפתחות של תופעות לוואי אפשריות דורשות מעקב פסיכיאטרי ובדיקות מעבדה תקופתיות.
בדרך כלל בן הזוג מקבל עליו את האחריות על ביצוע המעקב. כמובן, שזה גורם לבן הזוג הבריא להיות במתח מתמיד, פן יש שינוי במצבו של החולה. רק בני זוג חזקים, נאמנים ובעלי מוסר אישי גבוה יכולים לעמוד במתח תמידי כזה".
"כל מערכת יחסים אמורה לעמוד בלחצים שונים שהחיים מביאים עלינו "מוסיף רופא. "עמידות בני הזוג בפני הלחצים השונים תושפע מהעומס שאנו לוקחים על עצמנו. מודעות עצמית וקבלה הדדית - למשל בעניין היכולת לעבוד או לגדל ילדים - עשויה להביא בכנפיה ברכה ויציבות. וכמו בכל זוגיות – תקשורת גלויה וכנה וכבוד הדדי לצרכים השונים של שני בני הזוג הם מאבני היסוד של קשר טוב ופורה.
בוקסות:
הטיפולים האפשריים במחלה
למרות שמדובר במחלה כרונית שאי אפשר להירפא ממנה באופן מוחלט, טיפול נכון וכולל בהחלט יכול לשפר את הרגשתו של החולה, תפקודו ולהפחית את תדירות התקפי המאניה או הדיכאונות.
מאניה דפרסיה הנה מחלה החוזרת ונשנית לכן כדאי לתת טיפול מניעתי מתמשך ורציף, הכולל לקיחת תרופות, טיפול פסיכולוגי ושמירה על אורח חיים מאוזן.
התרופה השכיחה והיעילה ביותר היא ליתיום, המסוגל למנוע את התקפי הדיכאון, התפרצויות המאניה ולייצב את מצב רוחו של החולה. גם תופעות הלוואי הכוללות סחרחורת, יובש בפה, מעט רעד בידיים וצימאון נחשבות לנסבלות דיה ואינן מורידות מיעילותו.
במקרים בהם הליטיום לא עוזר או שיש תופעות לווי בלתי נסבלות כגון בחילה ,תרופות כמו ולפוראט או קרבמזפין יעילות לייצוב ההרגשה ומניעת אפיזודות חוזרות. ניתן לשלב בין תרופות אלו לבין הליתיום. התרופות ניתנות על ידי הפסיכיאטר המטפל וכל רצון לשנות אותן חייב לבוא לכדי ידיעתו ואישורו. הוא גם יכול להחליט על שינוי בתוכנית הטיפול, במצבים קיצונים בהם הטיפול התרופתי אינו מועיל, יעשה שימוש נזעי חשמל.
נשים הרות או כאלו המתכננות הריון חייבות להיוועץ עם רופאים מומחים ועם הפסיכיאטר המטפל בהן לגבי סיכונים אפשריים שעלולות התרופות לגרום לעוברן.
מעבר לטיפול התרופתי רצוי גם להיות מטופל בפסיכותרפיה ואף להשתייך לקבוצת תמיכה בה החולה פוגש אנשים כמוהו המהווים מקום של הזדהות, תמיכה וחיזוק.
הטיפול אצל הפסיכיאטר והפסיכותרפיסט צריך להיות מתמשך ורציף, חשוב ליידע אותו על כל מעידה קטנה בין אם זו מתבטאת בירידה במצב הרוח או בנמרצות יתר העלולה להיות תקדים להתקף מאניה.
שמירה על שגרת חיים יציבה הכוללת קימה בשעות קבועות ופעילויות נעימות, מוכרות ונוחות גם היא יכולה להוות מעין "עמוד שדרה" ולהעניק תחושת בטחון. המחלה אומנם דורשת טיפול מקיף, עמוק שאינו מסתיים לעולם אולם אלו המתמידים לטפל בעצמם יכולים לחיות עם מחלתם לאורך שנים תוך כדי תפקוד מיטבי.
בוקסה 2 מניה דפרסיה וגנטיקה
קיים בסיס גנטי למניה דפרסיה, למעשה ידוע כי מחצית מהחולים הם בעלי היסטוריה משפחתית שגם בה קיימת המחלה, במקרים מסוימים אף לאורך כמה דורות.
"הסיבות למחלה דו קוטבית אינן לגמרי ברורות, אבל סטטיסטיקות מראות ריבוי חולים במשפחות בהן אחד מבני משפחה סובל מהמחלה." אומר ד"ר מרק רויטמן- פסיכיאטר ופסיכותרפיסט המנהל את "מכון השרון - אבחון יעוץ וטיפול נפשי" בכפר סבא.
אם אחד מההורים אובחן כסובל מהמחלה, הסיכוי של הילדים לחלות עולה מ - 1% באוכלוסייה הכללית עד כדי 15%-30%. אם שני ההורים חולים במחלה, הסיכוי של הילדים לחלות עולה ל 50%-70%. אח תאום זהה חולה - מעלה את הסיכוי שגם האח התאום יחלה ל-70%. אח או תאום לא זהה יחלה באופן סטטיסטי ב – 15%-25%. ( מידע נוסף באתר של ד"ר רויטמן www.psych.co.il )
ההשערות לגבי הנזק הנגרם למוח מדברות על פגיעה במעטפת השומנית של התא, השערה אחרת טוענת כי הפגיעה במוח מתרכזת בעיקר באזור האחראי על בקרת הרגשות.
למרות ההקשר הגנטי הברור מלבד ההפרעה הגנטית קיימים גם גורמים סביבתיים הגורמים או מזרזים את התפרצות המחלה. כגון מחלות חום, שימוש בסמים ואלכוהול ואירועים מלחיצים בחיים דוגמאות רבות לכך הם אצל צעירים שהגיוס לצבא עם כל המתח וההתרגשות שבעקבותיו זירזו או גרמו להתפרצות התקף מאני או דפרסיה.
התפתחותו של תחום הגנטיקה המולקולארית קידמה גם את נושא המחקרים הגנטיים של המניה דפרסיה. מחקרי קישור זיהו סימנים בעיקר על כרומוזומים 18 ו- 24 עם זאת עדיין לא ברור איזה גן גורם למניה דפרסיה ומחקרים רבים מנסים לבדוק זאת.
כל הזכויות שמורות למכון השרון