שלישי, 06 מרץ 2018 16:26

הם היו שם

נכתב על ידי 
דרג את המאמר
(0 votes)

ניצולי שואה לא כל כך אומרים את זה, אבל בפנים, ברמה לא מודעת, הם כאילו אומרים לעצמם: "מה הוא מספר לי! אני הרי ראיתי את ד"ר מנגלה. אני הרי יודע שאסירים אחרים רוצו שאני ימות היום, בשביל לאכול את חתיכת הלחם שלי".

אבל יש גם אנשים אחרים. מישהו, ניצול אושוויץ מבוגר, בשנות ה-80, סיפר לי, שהיה נער או ילד, בזמן הסלקציה של מנגלה, ומנגלה שם אותו בשורה של נידונים למוות מידי. כאשר מנגלה עבר, מישהו משך אותו מהשורה הזאת לשורה של אלה, שעוד יחיו. הוא אפילו לא ידע מי זה היה. אותו אדם סיפר, שאחיו חלה במחנה בסקרלטינה, ולא היה מסוגל לאכול. היה ברור שימות, והיה לו פיתוי גדול לאכול את חתיכת לחם של האח שלו. אבל הוא התגבר על הפיתוי (נער, ילד, לא זוכר בן כמה הוא היה רז). האח שרד את הסקרלטינה, והלחם, שהוא שמר לו, הציל אותו. אני מספר את זה, כי הוא סיפר את זה לי. היינו שנינו בחדר. לא יודע, אם הוא סיפר את זה עוד למישהו. בטח, האדם כבר לא חיי – עברו הרבה שנים, אבל את הסיפור שלו, אני לא שוכח.

Read 86 times
ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה

כתוב תגובה